טור זה הינו הרחבה של הטור הקודם בנושא ומביא את סיפורו של אל"ם (מ) ד"ר מנשה בנימין שהיה אחד משני ראשי צוות הפיתוח של המערכת הזאת. עדויות נוספות לפעילות המבצעית הזו קיבלנו משמואל מילר, אורי היימן (חיימי) ושמוליק רוטמן. להלן סיפורו האישי של מנשה:
הגעתי ליחידה 8200 (שנקראה אז יחידה 848) באוקטובר 1971 כעתודאי מהנדס אלקטרוניקה צעיר. בזמן שפרצה מלחמת יום כיפור, הייתי ראש צוות פיתוח אלינט.
מיד בתחילת מלחמת יוה"כ באוק' 1973, הצליחו המצרים להפיל מספר רב של מטוסינו באמצעות טילים. למצרים היו, בנוסף למטוסים, גם תקש"י ל"א שקיבלו מהרוסים, ששיבשו בצורה מאד יעילה את התקשורת בין טייסינו. זה היה קריטי לחיל האוויר שלנו לאתר את מיקום התק"שים הנ"ל ולהשמידם.
מספר ימים לאחר תחילת המלחמה פנה חיל האוויר לסא"ל אריה בנטוב, שהיה סגן מפקד 8200, וגם לרפא"ל, בבקשת סיוע לאיתור התק"שים הנ"ל. מוטי דור-און, ראש הענף הטכני אז, הטיל את המשימה על שמוליק מילר ועלי. תוכניתנו היתה לבנות שתי מערכות איכון, האחת תוצב בבלוזה והשניה בבבל (ארום ח'שיבה), ולבצע חיתוך. לצורך איכון השתמשנו במערך של שתי אנטנות יאגי ארוכות בשיטת מיתוג אלומות. שמוליק מילר תיכנן את מערך האנטנות ואני תכננתי את כל אלקטרוניקת המיתוג ואמצעי התצוגה למפעיל לצורך גילוי והפרדה מהירה של סיגנל החסימה משאר הסיגנלים בספקטרום וקביעת הכיוון שלו. הטכנאים שלי בנו את המערכת תוך כדי התכנון.
העבודה התבצעה מסביב לשעון. למזלי, כמהנדס אלקטרוניקה צעיר שהתעסק בתכנון מעגלים אלקטרוניים וב- RF ולא סמך על מחסן היחידה לצורך רכיבים אלקטרוניים, צברתי למעבדה שלי כמות נכבדה של רכיבים מכל הסוגים, כך שלא נצרכנו לרכישת אף חלק לצורך בניית המערכת.
חלק מהעבודה היה איפוס האנטנות. לצורך זה הקמנו מטווח אנטנות בשדות התותים של רמת השרון. תכנון ובניית כל המערכת ובדיקתה ארכו ארבעה ימים ולילות.
חיל האוויר, שהיה לחוץ מאד לפתור את בעיית החסימות, העמיד לרשותנו מטוס דקוטה בשדה דב בתל אביב. התוכנית היתה לטוס לבלוזה, להוריד את שמוליק מילר עם מערכת אחת ושני טכנאים, הקצין הטכני אורי היימן (חיימי) ויוסי רוזנבאום, ומשם לטוס לבבל, ולהוריד אותי עם המערכת וטכנאי (אריה בדולח). שני הצוותים יתקינו את המערכות בשני האתרים, וכשתתרחש תקיפה של מטוסינו ויופעלו החסימות, לאכן את מקום ביצוע החסימות ולהעביר את המידע לחיל האוויר לצורך השמדת תק"שי החסימות.
המראנו משדה דב לכיוון בלוזה אחר הצהריים. מחשש לפגיעת טילים, מטוס הדקוטה טס לאורך כל מישור החוף וצפון האי סיני בגובה קצת יותר מעמודי החשמל. כשהגענו לשדה התעופה בבלוזה, ביצע המטוס נחיתה, אך תוך שהוא נוחת על המסלול במהירות גבוהה, משך הטייס למעלה בפתאומיות והמריא מחדש. מתברר שטייס הדקוטה שלנו ראה מיראז' חונה על מסלול הנחיתה, וכדי לא להתנגש בו הוא המריא מייד. מעוצמת ההדף של ההמראה הפתאומית ניתק אחד מארגזי הציוד היעודי שבו הובלנו את המערכות, החליק לאורך המטוס, ופגע בטכנאי אריה בדולח, שהיה אמור להתקין איתי את המערכת בבבל, וריסק לו את היד.
לאחר תיאום עם צוות הקרקע פונה המיראז' מהמסלול והדקוטה נחת. כיוון שהכרתי את האלקטרוניקה של המערכת היטב החלטנו ששמוליק מילר ירד בבלוזה עם שני הטכנאים כמתוכנן, אני אטוס לרפידים עם הטכנאי הפצוע, אוריד אותו לפינוי בשדה התעופה, ואמשיך לבבל לבדי עם המערכת בהליקופטר שהוקצה מראש לצורך זה.
חיל האויר היה כה לחוץ שנסיים עם התקנת המערכות מהר, שכשנחתנו בשדה התעופה ברפידים כבר חיכה לי מסוק עם פרופלור מותנע. העמסתי את הציוד על ההליקופטר בעזרת צוות הקרקע וטסנו לבבל.
הגעתי לבבל בסביבות שמונה בערב. פרקתי את הציוד לתוך קומנדקר שחיכה לי וירדתי לבונקר לחפש מתנדבים שיסייעו לי להרים מסובב אנטנה כבד (כ-100 ק"ג) ואת מערך האנטנות על עמוד פנוי בגובה 14 מטר בשדה האנטנות, לסלול את קווי הפיקוד וה-RF עד לעמדת המפעיל בבונקר, וכן להתקין את עמדת המפעיל שאותו הייתי אמור להדריך במהלך הלילה.
מצאתי בבונקר את גיגי (רש"צ 465) וחבורתו שהיו מוכנים לסייע. יצאנו בסביבות 10 בלילה לשדה האנטנות עם כל הציוד. עד היום אינני מצליח להאמין איך העלינו את המסובב הכבד לגובה 14 מטר בעזרת חבלים ובלי ציוד מתאים ולקבע אותו בראש העמוד. העלאת והתקנת האנטנות היתה כבר מלאכה קלה יותר. נשארתי קשור לראש העמוד כשעתיים נוספות להשלים ולבדוק את כל החיבורים עד שווידאתי שהכל מותקן כשורה. התחלנו במלאכת סלילת הכבלים לבונקר והתקנת עמדת המפעיל והפעלתה. הדרכתי את המפעיל ובמיוחד הדגשתי את אמצעי הזהירות שעליו לנקוט כדי לא לגרום למערכת נזק (כפי שיוסבר למטה). בסביבות 4:30 בבוקר המערכת כבר פעלה.
באותם הימים, מסובבי האנטנה ביחידה היו מסובבים ישנים מתוצרת Scientific Atlanta עם פיקוד ידני. כדי לסובב את האנטנה לכיוון מסוים (ימינה למשל), המפעיל היה לוחץ על מפסק לכיוון ימין עד שהיה מגיע לזוית ההסתכלות הרצויה ואז היה משחרר את המפסק ועוצר את הסיבוב. כנ"ל לכוון השני. בזמן חיפוש סיגנל במרחב, המפעיל היה עוצר את הסיבוב כשהיה מגלה סיגנל מעניין.
למסובב האנטנה שהיה ברשותנו לא היה Rotary Joint שהיה מאפשר לאנטנה להסתובב בחופשיות מבלי לקרוע את הכבל המחבר אותה למקלט. לפיכך הזהרתי את המפעיל לא לסובב את האנטנה יותר מ- 30 מעלות לכל כיוון כדי שלא לקרוע את הכבל המחבר אותה למקלט.
תקיפת חיל האוויר שלנו היתה אמורה להתחיל בסביבות 7 בבוקר, שבמהלכה היינו אמורים לאתר את מוקד החסימות. הייתי עייף מאד לאחר כ-5 ימים כמעט ללא שינה. נשכבתי על הרצפה ליד עמדת המפעיל, ובקשתי ממנו להעיר אותי ב-6 בבוקר.
להפתעתי, המפעיל של המערכת לא היה זהיר. בזמן שנרדמתי, הוא תרגל את השימוש במערכת וסובב את האנטנה מעבר לזוית המותרת, מה שגרם למספר כבלים בראש העמוד להיקרע ולעוד מספר נזקים. הוא העיר אותי בבהלה בסביבות 5 בבוקר ואמר שאין לו סיגנל. יצאתי מיד מהבונקר יחד עם אחד מטכנאי הבסיס עם מלחם ובדיל ומספר כבלים וחלפים אחרים כדי לתקן את התקלה. קשרתי את עצמי לראש העמוד ועסקתי בהלחמות ותיקונים, כשהטכנאי עומד בתחתית העמוד. תוך כדי העבודה, בערך ב-6 בבוקר, נשמעה צפירת אזעקה על תקיפת מטוסים את הבסיס. מספר מטוסי סוחוי מצריים ניסו להשמיד את שדה האנטנות. הטכנאי רץ מהר לבונקר. חישבתי לעצמי שעד שארד מגובה 14 מטר וארוץ לבונקר התקיפה כבר תהיה בעיצומה או תיגמר, כך שמבחינתי אני יכול להישאר על העמוד ולסיים את העבודה.
למרבה המזל, המטוסים הצליחו לגרום רק נזק קל יחסית לשדה האנטנות לפני ששניים מהם הופלו, ואחד מהם התרסק על צלע ההר, כמה עשרות מטרים ממני. רסיסים עפו לכל עבר ופרצה אש גדולה. ניסיתי להסתתר מאחורי מסובב האנטנה בראש העמוד והתפללתי שרסיס לא יפגע בעמוד ויפיל אותו ביחד איתי. כקוריוז אספר שרק בסוף המלחמה נודע לי שאחי, שלמה בנימין, שהיה קצין נ"מ במילואים, פיקד על הצוות בתחתית ההר שירה והפיל את המטוסים. מאז פרוץ המלחמה לא היה לי קשר איתו, ואת סיפורו שמעתי אחרי המלחמה.
כל האירוע הזה נמשך זמן קצר יחסית. סיימתי את התיקונים וירדתי לבונקר. בסביבות 7 בבוקר החלה תקיפה של מטוסינו והחסימות של המצרים. לקחנו כיוונים מבלוזה ומבבל למקור החסימה, שהיה באבו צווייר. המידע הועבר לחיל האוויר שהשמיד את התק"ש. הדבר נמשך בימים הבאים עד שהושמדו רוב תקש"י ה-ל"א המצריים, ואיום החסימות, ואיתו הנזק לפעולות ולמטוסי חיל האוויר, הוסר כמעט לגמרי.
כקוריוז נוסף אספר שלאחר מספר ימים בבבל הורה לי מוטי דור-און לחזור למפקדה כדי להכין מערכת אחרת אותה פיתחתי (יסופר עליה בנפרד) להתקנה בבסיס נינווה שבגולן. הגעתי לשדה התעופה ברפידים שהיה מבולגן למדי. המטוס בו הייתי אמור לטוס למרכז הארץ נחת ברפידים עם צוותים של אנשי מילואים שהגיעו מהמרכז. ביניהם היה אזרח ממושקף ומזוקן שכשירד מהמטוס נראה לא התמצא. הוא פנה אלי ושאל אם אני מהמודיעין ואיך מגיעים לבבל. שאלתי אותו מי הוא ומה בא לעשות והוא ענה שהוא מהנדס ברפא"ל שבא לסייע למצוא את מקור החסימות מול מטוסינו. שאלתי אותו איך בדיוק יעשה זאת ואז הוא הצביע על מזוודה צרה שנשא ואמר שבתוכה יש אנטנת LOOP שאותה יחבר למקלט ויעשה איכון... לא האמנתי...אמרתי לו שהבעיה כבר נפתרה וכדאי שיחזור חזרה ביחד איתי. ואכן זה מה שעשה.
הערת העורך: לקחי פעילות מבצעיות זו מפורטת בסיפורה במידעון שלנו בטור המורשת בקישור הבא
כתב: אל"ם (מ) ד"ר מנשה בנימין ערך אל"ם (ד) נעם שפירא
Comments