אלינט - מסע בזמן

מהו אלינט? (ELINT)

אלינט (Electronic Intelligence)  ELINT  הוא ענף בתוך עולם הסיגינט (Signal Intelligence - מודיעין אותות). הוא עוסק ביירוט (קליטה) וניתוח של אותות אלקטרומגנטיים המשודרים ממערכות אויב (כגון מכ"ם), שאינם אותות תקשורת (כגון דיבור או טקסט). זאת בניגוד לענף ה"קומינט", המתמקד בתוכן המידע המועבר. 

מכ"ם – משדר גלי רדיו אלקטרומגנטיים ומחפש החזרים ממטרות.

אלינט- לא משדר. רק קולט שידורים של אחרים (כמו מכ"ם) ומנסה לקבוע:

מי משדר?  מאיפה?  סוג השידור ואיזו מערכת נשק הוא משרת.?

מטרות האלינט:

זיהוי ואיכון: זיהוי סוג מערכת הנשק, של האויב, ואיתור מיקומה הגיאוגרפי על בסיס האותות שהיא משדרת.

• 

• מעקב אחרי פעילות מערכות הנשק, הבנת דפוסי הפעולה של צבאות האויב וכוונותיהם. 

• הפקת מידע אודות מאפייניהם הטכניים של הקורנים/מערכות נשק

• תמיכה מבצעית: אספקת מידע המאפשר תקיפה מדויקת של מערכות נשק ופיתוח אמצעי הגנה ולוחמה אלקטרונית (ECM). 

יעדי האיסוף והספקטרום

 מערכות אויב המשדרות גלים בתחום הרדיו (החל מעשרות מגה-הרץ ועד מעל 100 גיגה- הרץ) הן ה"קורנים" המהווים את היעד המרכזי שלנו. משפחות המערכות העיקריות כוללות: 

מכ"מים להתרעה אווירית וימית. (לגילוי מטוסים,  ספינות, צוללות של האויב)

מערכות לגילוי, פיקוד והנחיה של מערכות טילי קרקע-אוויר (טק"א). 

מכ"מים המותקנים על פלטפורמות אוויריות שונות.

מכ"מים על ספינות וצוללות.

מכ"מי מטאורולוגיה.

מכ"מי טיווח ארטילרי.

מכ"מים לגילוי תנועות של רכבים או אנשים.

מערכות טלמטריה שונות.

כל אחת ממשפחות אלו מחולקת לתת-משפחות רבות ומגוונות

האלינט בצה"ל – איך כל זה התחיל?

הקמת המערך (1962)

בנובמבר 1962 הוחלט להקים במסגרת מחלקת איסוף באגף המודיעין ענף ייעודי שיעסוק באלקטרוניקה. ובריכוז הפיתוח בנושאים אלקטרוניים באמ"ן ופיקוח על דרכי הביצוע בצה"ל ומחוצה לו. 

עם גילוי יכולת הכיסוי האלינטי מהקרקע , הוטלה משימה האיסוף האלינטי  על יחידה 515  (לימים 8200) 

צוות המייסדים והמערכת הראשונה

מפקד היחידה דאז, סא"ל ראובן בלום, הטיל את משימת הקמת גוף האיסוף האלינטי על שלושה מהנדסי אלקטרוניקה: רס"ן יהודה מורג, סרן איתמר דורון והאזרח עובד צה"ל מר הורוביץ. 

תחילת העבודה: השלושה החלו בניסויים ובתכנון מערכת קליטה בשיתוף פעולה עם רפא"ל. 

מערכת ה-APR-9: המערכת הראשונה התבססה על מקלט אמריקאי מתקופת מלחמת העולם השנייה. 

מדור 14: אל הצוות המייסד צורפה קבוצת מפעילים ראשונה, בראש המדור עמד רס"ן יהודה מורג, בכפיפות ישירה למפקד היחידה. 

הכשרת הדור הראשון: קורס האלינט הראשון

קבוצת המפעילים הראשונה הורכבה בשנת 1963 מחיילים "שנתרמו" על ידי מדורים שונים ביחידה. לקבוצה ראשונה זו לא היו כל מאפייני רקע משותפים. המפעילים הראשונים למדו תוך כדי עבודה בהדרכת המהנדסים.

סוף 1966 קורס האלינט הראשון. הקורס נמשך שלושה שבועות ותוכנית הלימודים נכתבה על ידי המהנדסים ו"המפעילים הוותיקים" של המדור.

פרופיל החניכים: חניכי הקורס היו בוגרי בתי ספר טכניים (מקס פיין ואורט סינגלובסקי) ובוגרי תיכון בעלי כישורים מתמטיים גבוהים

שיטת ההפעלה הראשונית

בימיו הראשונים של המדור, העבודה הייתה ידנית לחלוטין ודרשה מיומנות אישית גבוהה מהמפעילים:

איתור הכיוון: על כל עמדה (העמדות אופיינו לפי תחומי תדר לקליטה) הוצבו שני מפעילים; אחד מול סורק התדרים והשני סובב ידנית אנטנה כיוונית (צלחת), לפי הנחיות חברו, עד לאיתור הכיוון שבו האות נקלט בעוצמה המרבית . 

תיעוד ידני: כל הפעילויות תועדו בכתב יד על גבי גיליון נייר (לוג), שכלל מאפיינים שונים של הקליטות.

לאחר תקופה קצרה יחסית האנטנה הותקנה על גבי משטח ממונע שאיפשר שליטה מעמדת העבודה על המנוע (מהירות תנועה, בכיוון השעון או נגד השעון).

בסיסי הקליטה הראשונים (מחצית שנות ה-60 של המאה הקודמת)

עם התפתחות המערך, עלה הצורך בפריסה גיאוגרפית שתאפשר כיסוי, לפחות ברמה ראשונית, של זירות האויב. הבסיסים הראשונים הוקמו במיקומים הבאים : 

בסיס נחום (חוליית "זכי"): בסיס הקליטה הראשון הוקם על גבעה בחוף תל ברוך, בסמוך לשפת הים, צפונית למסלולי שדה התעופה – "שדה דב" ומעט צפונית לשפך הירקון. 

בסיס אררט (חוליית "שמואל"): הוקם בסמוך לעיר צפת כדי לספק מענה לחזית הצפונית. 

בסיס חרמון (חוליית "צבי"): הוקם על הר קרן, ממש על גבול מצרים (בגבולות שלפני 1967) בצפון מערב הנגב. הגישה אליו באותם ימים הייתה קשה ביותר וכללה נסיעה של שעות בקומנדקר (רכב 4X4) לאורכו של ואדי שזכה לכינוי "ואדי זערור"

מרכז העיבוד והדיווח

במקביל להקמת בסיסי הקליטה, הוקם מרכז העיבוד (בינת מערך אלקטרוני). 

תפקיד: מרכז העיבוד שימש כמרכז העיבוד שאליו הגיע המידע הגולמי מהבסיסים. שם עובד המידע ודווח לצרכנים, ומשם יצאו דרישות הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות- הכוונת משימות) בחזרה לבסיסי האיסוף . 

מיקום: מרכז העיבוד מוקמה במפקדת היחידה בגלילות, בסמוך ל"שופר" – מרכז הדיווח והעיבוד הקומינטי. 

התפתחות המבנה הארגוני

הצטיידותן של מצרים וסוריה במערכות נשק סובייטיות (כמו טילי SA-2 ומכ"מי התרעה מתקדמים) במחצית שנות ה-60, האיצה את התפתחות המדור הצעיר מדור 14- מדור האלינט.  הניסיונות של רמ"ח איסוף, לשכנע את המטה הכללי להקצות תקציבים לנושא נתקלו בשאלה: "זה מדבר?" וכאשר ניתנה התשובה השלילית, נאמר לרמ"ח: "אז למה אתם צריכים את זה?"  ולמרות הכל, התקציבים המבוקשים אושרו. הכניסה לתחום אפשרה לאלינט לעקוב ביתר יעילות אחר מערכות אויב מוטסות, ימיות וקרקעיות. לראשונה, החל האלינט לאבחן ולדגום מכ"מים מצריים בסיני. ממש ערב מלחמת ששת הימים הגיעה לארץ מערכת אלינט אמריקאית עם סריקה אוטומטית "אקספורט" שהותקנה בחוליית "צבי" שבהר קרן. באחד הימים נקלט במערכת הקליטה הרגילה דאז  (APR-9), סיגנל לא מזוהה מכיוון אל-עריש, שהוענק לו השם "רקפת". הפענוח שלו על ידי מומחי האבחון האלינטי ביחידה ונציגי חיל האויר, תרם תרומה מכרעת לניצחון צה"ל על הצבא המצרי המאיים במלחמת ששת הימים.

על מערכת "רקפת" בהמשך בפרק על "האלינט במלחמת ששת הימים".

ככל שהאיומים האלקטרומגנטיים הלכו והתרבו, וככל שהטכנולוגיה הפכה למורכבת יותר, כך נדרש המערך לשנות את פניו הארגוניים כדי לספק מענה מקצועי וממוקד. התפתחות המבנה הארגוני משקפת את צמיחתו של האלינט מגוף איסוף ראשוני למערך מודיעיני רב-זרועי.

ממדור 14 לענף 14

בימיו הראשונים, פעל כאמור, המערך כמדור 14 בתוך יחידה 515. המדור היה אחראי על הצעדים הראשונים של בניית היכולת, הכשרת המפעילים והפעלת חוליות הקליטה בשטח.

עם השנים, וההבנה כי לאלינט תרומה ערכית לבנית התמונה המודיעינית הטאקטית והאסטרטגית הפך המדור לענף 14. ראש הענף בכפיפות ישירה למפקד היחידה. שינוי זה איפשר ניהול עצמאי יותר של משאבים, תקציבים וכוח אדם, וסימן את הפיכתו של מודא"ל למקצוע צבאי מוגדר ומוכר בצבא.

המעבר למרכז 9 (שנות ה-80)

במהלך שנות ה-80, כחלק מארגון מחדש רחב ביחידה 8200, שודרג המבנה הארגוני פעם נוספת והענף הפך למרכז 9. בצד  המרכזים הנוספים, כשמפקדי כל המרכזים כפופים ישירות למפקד היחידה. מבנה זה איפשר חלוקה פנימית עמוקה ומקצועית יותר, שכללה דֶּסְקִים (תתי מדור בחלוקה מקצועית) שהתמחו בזירות גיאוגרפיות ספציפיות ובסוגי איומים שונים.

מרכז העיבוד והדיווח

מרכז זה היווה את לב הפעילות המקצועית של מערך האלינט. בעוד שבבסיסי האיסוף התמקדו בקליטת האותות, במרכז זה התבצע הניתוח המערכתי, בניית תמונת המצב וניהול הקשר מול צרכני המודיעין . 

המרכז תיפקד כגוף מרכזי, אליו זרמו הנתונים מכלל אמצעי האיסוף האלינטי בכל זירות היעד. זה המקום שבו התקבלו החלטות בזמן אמת על סדרי העדיפויות לאיסוף. עבודת הדסקים במרכז  דרשה יכולת הצלבת מידע מהירה כדי להבחין בין פעילות שגרתית לבין פעילות חריגה או התרעתית של האויב.

 האבולוציה של שיטות העיבוד: מהפעלה ידנית למחשוב

אחד התהליכים המשמעותיים בתולדות המרכז העיבוד הוא המעבר ההדרגתי מעבודה ידנית סיזיפית למערכות תומכות עיבוד:

התקופה הידנית: בראשית הדרך, עיבוד הנתונים היה ידני לחלוטין. מיקומי הקורנים סומנו על מפות גדולות באמצעות נעצים ומתיחת חוטים לפי כיווני הקליטה שדווחו מהבסיסים . המעקב אחר שינויי פריסה של סוללות טק"א בוצע באמצעות "שכתוב" – פעולת רישום ידנית של דיווחים בכרטיסיות ובדיקתם אל מול המערך המוכר . 

מערכות העיבוד הראשונות: מערכות ייעודיות שסייעו לאנשי העיבוד באופן ממוחשב. הראשונות שבהן היו "ליקוי חמה", "רכבת הרים" ו-"יער עד" . 

מערכת "בירנית" (גלגל ענק): לקראת סוף שנות השמונים נכנסה לשימוש במרכז העיבוד מערכת ה"בירנית". היא תוכננה להיות המערכת הממוחשבת הראשונה שתפעל בתצורה אוטומטית מלאה, הכוללת בסיס נתונים רחב ואלגוריתמים מתקדמים לשיוך ואיכון קליטות מהשטח. עם זאת, במבחן המציאות, המערכת לא עמדה במאה אחוזים מהציפיות שתלו בה והאוטומציה לא הייתה מושלמת. למרות פער זה בין התכנון לביצוע, "בירנית" היוותה קפיצת מדרגה טכנולוגית ששינתה את פני העבודה במרכז העיבוד, צמצמה את העיסוק הידני בנתונים גולמיים ושיפרה את יכולת הניתוח וההפצה של תוצרי המודיעין לצרכנים.

דמות איש הדסק במרכז העיבוד

אנשי הדסקים במרכז העיבוד נדרשו "לחיות" את הזירה שלהם – להכיר כל מכ"ם מצרי או סורי בשמו המזהה ובמאפייניו הייחודיים, המהווים את "טביעת האצבע" שלו. הקשר בין המרכז העיבוד לבסיסי הקליטה היה הדוק ורציף 24/7 . הדסקים הנחו את האיסוף בשטח והכווינו את המפעילים באילו אזורים או תדרים להתמקד, בהתאם לצרכי הצרכנים. 

מפעילי האלינט

ההון האנושי היה מאז ומתמיד מרכיב הקסם של מערך האלינט. המפעילים לא היו טכנאים המפעילים ציוד, אלא חוקרים בשטח שנדרשו למיומנות בהפעלת הציוד, הכרות והבנה עמוקה של הזירה ויכולת ניתוח מהירה של מציאות משתנה.

דמות המפעיל והרקע הנדרש

המפעילים נבחרו בקפידה מבין בוגרי מסלולים ריאליים ובתי ספר טכניים. הרקע המתמטי והטכני היה חיוני כדי להבין את עקרונות התפשטות הגלים, את המבנה הפיזיקלי של אותות המכ"ם ואת המשמעות של הפרמטרים הטכניים השונים. ידע זה אפשר למפעילים לא רק לקלוט את האות, אלא להבין את ה"לוגיקה" שמאחורי המערכת שאותה הם דוגמים.

"זיהוי לפי צליל": המיומנות האישית

מיומנות ייחודית של מפעיל האלינט, במיוחד בעידן שקדם למחשוב המלא, הייתה היכולת לזהות סוגי מכ"מים באמצעות הצליל שהשמיע הסיגנל הנקלט. באמצעות האוזניות זיהו את "החתימה הקולית" של המכ"ם. מפעיל מיומן ידע להבחין בין צלילי הקורנים השונים על סמך הקצב, הטון וה"צבע" של הצליל. מיומנות זו אפשרה זיהוי מהיר וזמינות גבוהה של נתונים עוד לפני עיבודם המלא.

הכשרה וצמיחה מקצועית

הכשרת המפעילים החלה בקורסים מובנים (החל מהקורס הראשון ב-1966) והמשיכה בלמידה בלתי פוסקת תוך כדי עבודה בבסיסים. המפעילים נדרשו להכיר את ה"אתוס" המקצועי של היחידה: דבקות במשימה, דיוק חסר פשרות בדיווח וצניעות. המפעיל בשטח הבין, כי על כתפיו מונחת האחריות לזיהוי הראשוני של פעילות האויב, וכי הדיוק בנתונים שהוא רושם ב"לוג" הם הבסיס למחקר המודיעיני במרכז העיבוד.

הווי החיים בחוליות המבודדות

השירות התאפיין בשהות ממושכת בחוליות קליטה, קטנות ומבודדות, לעיתים בראשי הרים או בלב המדבר, בתנאי שטח מאתגרים ובמרחק רב מהבית. הבידוד הגיאוגרפי, יצר חברויות והווי יחידתי מלוכד מאוד. המפעילים חיו את ה"זירה" 24 שעות ביממה, תוך ערנות מתמדת לכל שינוי בשגרת הקרינה האלקטרומגנטית של האויב מעבר לגבול.   

האבחון

צוות האבחון המצומצם שפעל בתחילה בתוך מדור 14 עבר שינוי משמעותי עם השנים. הצוות סופח למחלקה הטכנית של היחידה וצמח עד שהפך לענף  עצמאי המתמחה באבחון טכני מעמיק של אותות.

מערכות קליטה ואבחון

התפתחות המכשור האלינטי במערך משקפת מעבר מתמשך מהפעלה ידנית סיזיפית למערכות חצי-אוטומטיות וממוחשבות, ששיפרו את הדיוק, המהירות ויכולת הניתוח. 

דור הראשונים: APR-9 ו"אקספורט"

מערכת ה-APR-9: המערכת המבצעית הראשונה התבססה על ציוד מזדמן ומקלט אמריקאי מתקופת מלחמת העולם השנייה . המפעיל החליף ידנית מקלטים (טיונרים) לתחומי תדר שונים, ומדידות הפרמטרים בוצעו באמצעות אוסצילוסקופ. 

"אקספורט": מערכת אמריקאית שהגיעה ערב מלחמת ששת הימים והותקנה בהר קרן (חוליית "צבי"). היא הייתה הראשונה בעלת יכולת סריקת תדרים אוטומטית. 

מערכת "כושי" – המודרניזציה הראשונה (1971)

מערכת ה"כושי" הייתה המערכת המודרנית הראשונה במערך האלינט. היא תוכננה על ידי מהנדסי היחידה כקרון נייד על גבי משאית, ואפשרה סריקת תדרים אלקטרונית וסריקת כיוונים אוטומטית . במערכת זו שולבו אמצעי מדידה מתקדמים יותר כמו מכשיר ה"יין תפוחים" למדידת קצב פולסים (PRF). 

מהפכת ה"עין" – המערכת הממוחשבת

מערכת ה"עין" הגיעה ב-1973 וסימנה את המעבר לעידן המחשוב . המערכת, שעוצבה על ידי מהנדסי היחידה, הציגה ביצועים מהפכניים: 

דיוק חסר תקדים: מדידת כיוון בדיוק של עשיריות המעלה ודילוג בין תדרים בשברירי שנייה. 

עבודת צוות ממוחשבת: המערכת נשלטה על ידי מחשב (עם זיכרון של פחות מ-0.1 מגהבייט!) ויועדה לצוות של שלושה מפעילים שעבדו מול תור משימות אוטומטי . 

הצלחה מבצעית: המערכות שירתו את היחידה במשך 22 שנה בשל דיוקן והתאמתן למנטליות של המפעיל הישראלי. 

בין  APR-9 לבין מערכת "עין" היו מערכות נוספות (מעבר לאלה שהוזכרו) שכל אחת היתה ייחודית בביצועיה ותרמה לקידום מערך האיסוף האלינטי. 

מערכות אבחון והקלטה: "רונית" ו"קים"

"רונית": מערכת קליטה למשימות אבחון שהותקנה ב-1971 במטרה "לצוד" אותות של מערכות טק"א סובייטיות (כמו SA-3) ומערכות נשק אחרות בזירה. היתה לה יכולת הקלטה רחבת סרט שנשלחה לענף האבחון במטה 

"קים" (KIM): מערכת אבחון מתקדמת שהחליפה מערכות ישנות בשנות ה-80. היא הייתה הראשונה שכללה דוגמים והקלטות דיגיטליות, ושימשה ככלי מרכזי בחקר מערכות נשק חדשות שהגיעו לסוריה (SA-5, SA-8 ומטוסי מיג-29) . 

האלינט המוטס: מערכת "טופז"

בסיס סיגינט מעופף. מטוס נוסעים בואינג 707 בו מותקנות מערכות מתקדמות. מערכות קליטה, איכון, חישוב מיקום ועיבוד לקומינט ולאלינט -לסיגנלים בכל תחומי התדר הנקלטים. המערכת כללה ערוץ תקשורת מאובטח ומתקדם. נרכשו שתי פלטפורמות טופז 1 וטופז 2 שהפכו למבצעיות במהלך 1980  ובסוף 1982 בהתאמה. התקנת המערכות בוצעה בחברת  E-Systems בעיר Greenville  שבטקסס. צוות של מהנדסים ומתכנתים של היחידה ליוו את הפתוח וההתקנה בחברה האמריקאית. 

זו מערכת האלינט הראשונה במערך האלינט שתוכננה ומומשה בתצורה אוטומטית מלאה. היא כוללת מדידת פרמטרים ומדידת כיוון אוטומטיים ויכולת עיבוד עצמאית. המערכת מודדת כיוון לקורנים הנקלטים וככל שהמטוס מתקדם, נוצרת פתיחה זוויתית מתאימה, עד לקבלת איכון מיטבי לאזורים וטווחים שלא התאפשרו מהמערך הקרקעי.

האלינט במבצעים ומלחמות

הפרק הזה יספר כיצד כל המערכות והמפעילים שדיברנו עליהם באו לידי ביטוי ברגעי האמת של מדינת ישראל.

מלחמת ששת הימים (1967)

המלחמה פרצה ב-5 ביוני 1967 מול מצרים, ירדן וסוריה, לאחר תקופת המתנה מתוחה. לאלינט היה תפקיד מפתח בהצלחת המבצע המקדים של חיל האוויר, "מבצע מוקד", שהשמיד את מטוסי האויב על הקרקע . 

גילוי "רקפת" – שיתוף הפעולה עם ח"א

אחד מסיפורי ההצלחה המפוארים ביותר של מלחמת ששת הימים הוא סיפורה של מערכת ה"רקפת". בעוד שבתודעה הציבורית ובפרסומים של חיל האוויר נזקף ההישג רק ליכולותיו המבצעיות של החיל, כשחלקו של האלינט נפקד מכל הפרסומים, התחקירים, הראיונות והכתבות, שבהם מציגים אנשי חיל האוויר בגאווה את ההישג האדיר בזכות מערכת "רקפת" שפותחה על ידי חיל האוויר מבלי להזכיר את חלקה של היחידה בכלל וחלקו של האלינט בפרט. 

המשמעות המבצעית: הגילוי של האלינט חשף לא רק מה המכ"ם המצרי רואה, אלא בעיקר את "השטחים המתים" שלו. המידע הזה היה התשתית המודיעינית שאפשרה לחיל האוויר לתכנן את נתיבי הטיסה החודרים בבוקר ה-5 ביוני 1967, מבלי להתגלות . 

זהו מקרה מובהק שבו ה"עיניים" של האלינט היו אלו שסיפקו את פריצת הדרך הטכנולוגית, שהפכה בידי חיל האוויר לכלי ניצחון אסטרטגי. ללא הגילוי והאבחון הראשוני במעבדות ובחוליות הקליטה של יחידה 8200 (אז 515), ייתכן ותמונת המלחמה הייתה נראית אחרת לגמרי. חשוב כי ההיסטוריה תדע לספר את הסיפור במלואו.

למען הדיוק ההיסטורי להלן העובדות המדויקות:

הגילוי הראשוני: בסוף 1966, במהלך מעקב שיגרתי אחרי הקורנים האלקטרו-מגנטיים מהזירה המצרית שבוצעה 24/7 בחוליית "צבי" שבהר קרן, קלטו מפעילי האלינט סיגנל לא מזוהה ששודר מאזור אל-עריש. המפעילים זיהו כי למרות שהסיגנל מגיע מאזור שבו פועל מכ"ם התרעה אווירית מוכר (P-12), מאפייניו הטכניים של הסיגנל החדש, היו שונים לחלוטין מכל מה שהיה ידוע עד אז. הסיגנל, שנתגלה בחולית "צבי"  פוענח ע"י מהנדס היחידה  איתמר דורון יחד עם נציג ח"א יוסף נאור. 

 מלחמת ההתשה וקידום מערך הטק"א המצרי (1967–1970)

לאחר מלחמת ששת הימים, השתנתה זירת הלחימה. המצרים, בסיוע סובייטי מסיבי, החלו לשקם את כוחם ולהקים לאורך תעלת סואץ את אחד ממערכי ההגנה האווירית הצפופים והמתקדמים בעולם. עבור האלינט, זו הייתה תקופה מאתגרת של למידה מואצת תחת אש.

המאבק בטילי הקרקע-אוויר (טק"א)

מלחמת ההתשה התאפיינה בניסיונות חוזרים ונשנים של המצרים לקדם סוללות טילים מסוג SA-2 ו-SA-3 לעבר קו התעלה, כדי לשלול מחיל האוויר הישראלי את חופש הפעולה.

מערך האלינט נדרש לספק התרעה על פריסת סוללות חדשות, לאבחן את סוגי המכ"מים שנכנסו לזירה (במיוחד טילי קרקע אוויר מסוג SA-3) ולעקוב אחר "שגרת הפעילות" של סוללות הטילים כדי לזהות חריגות ולהתריע על מצבי כמעט ירי .

אוגוסט 1970 – גילוי קידום הטילים ב"ליל ההתשה"

אירוע זה מהווה דוגמה קלאסית לערנות המקצועית של האלינט. בלילה שבין ה-7 ל-8 באוגוסט 1970, שעות ספורות לפני שנועדה להיכנס לתוקפה הפסקת האש, ביצעו המצרים מהלך אסטרטגי של קידום מאסיבי של סוללות טילים לעבר התעלה, בניגוד להסכמים.

המשמעות: הגילוי של האלינט חשף את ההפרה המצרית הבוטה. מידע זה היה קריטי להבנת מאזן הכוחות החדש שנוצר בזירה, מאזן שיעמוד למבחן קשה מאוד שלוש שנים מאוחר יותר, במלחמת יום הכיפורים.

מלחמת יום הכיפורים (1973)

 פריסת המערך ו"סימנים מעידים" ערב המלחמה. בימים שקדמו ל-6 באוקטובר 1973, פריסת המערך בשטח סיפקה כיסוי אלינטי רחב מול צבאות מצרים וסוריה. בבסיסים אלו נקלטה פעילות אלקטרומגנטית ענפה וחריגה:

בחזית הצפון:

חוליית "יתרו": שבמוצב החרמון (בסיס עוז). וחוליית "רוני" שבתל אבו נידה (בסיס נינווה) זיהו בערב יום הכיפורים, תזוזה מאסיבית של כוחות סוריים וצפיפות גבוהה של קורנים שלא נראתה בעבר.

בחזית הדרום:

חוליות "יואב" בבסיס בבל בג'בל אום-חשיבה, "זעף" בסיס דורון בבלוזה, "יפעת" בסיס חוה בטסה ו"עינב בבסיס עמית בראס סודר. זיהו ודיווחו על פריסה מסיבית של סוללות טק"א מצריות לאורך התעלה ושינויים בשגרת הקרינה.

למרות שהמידע הגולמי זרם למרכז העיבוד והוצלב, הוא פורש במערכת המודיעינית הכללית כחלק מתרגיל מצרי רחב היקף ("תחריר 41"), וההבנה כי מדובר במלחמה הגיעה רק בשעות המוקדמות של יום הכיפורים.

נפילת חוליית "יתרו" בחרמון

אחת הטרגדיות הקשות של המלחמה עבור מערך האלינט הייתה נפילת מוצב החרמון. במוצב חוליית "יתרו", שסיפקה כיסוי חיוני לעומק סוריה. עם פרוץ האש, הונחת כוח קומנדו סורי על ההר. אנשי החוליה מצאו את עצמם בלב קרב הישרדות; סמל אלפרד (פרדי) אקסלרד ז"ל נהרג בקרב, אנשי החוליה נפלו בשבי אחד הצליח להימלט. אובדן "יתרו" יצר "חור" משמעותי ביכולת האיסוף האלינטית בצפון בימיה הראשונים של המלחמה.

האלינט בלחימה: מרוץ נגד "המערך הצפוף"

מלחמת יום הכיפורים הציבה בפני האלינט אתגר שלא נראה כמותו – זירה רוויה בקרינה אלקטרומגנטית ממאות קורנים שפעלו במקביל. המפעילים בבסיסים שנותרו פעילים (יחד עם חוליות ניידות שנוספו למערך) עבדו תחת לחץ עצום כדי לדלות את האותות המאיימים מתוך הרעש הכללי.

מערכות ה-SA-6 : הצבת מערכת טק"א חדישה זו הפתיעה את חיל האוויר. אנשי האבחון עבדו ללא הפסקה על הקלטות האלינט כדי לאפיין את התדרים ושיטות הפעולה של מכ"ם ההנחיה שלו. זיהוי ה"חתימה" היה הצעד הראשון שאפשר למפתחים בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות לייצר פתרונות ל"א (לוחמה אלקטרונית) לחסימת המערכת.

מערכת ZSU-23-4: תותחי הנ"מ מונחי המכ"ם הסובייטיים היוו איום נוסף על מטוסינו בטיסות בגובה נמוך. המפעילים נדרשו לערנות עילאית כדי לזהות את הקרינה של מכ"ם ה-  Gun Dishשל המערכת ולתת התרעה מוקדמת לטייסים.

האלינט בזירה הימית: קרב לטקיה

בלילה שבין 6-7 אוקטובר 1973, האלינט הוכיח את ערכו גם בזירה הימית. בקרב לטקיה, הקרב הימי הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שימוש בטילי ים-ים, מערך האלינט של חיל הים (בשיתוף פעולה עם המערך היחידתי) סיפק את המידע על טילי ה"סטיקס" הסובייטיים שנורו לעבר ספינות הטילים של צה"ל. זיהוי הקרינה של ראש הביות של הטיל אפשר לספינות להפעיל אמצעי הטעיה (מוץ) שהסיטו את הטילים ממסלולם. בקרב הושמדו כלי שייט סוריים מבלי לאבד אף ספינה של חיל הים הישראלי.

מבצע דוגמן 5 -משעותיו הקשות של האלינט

את מלחמת יוה"כ תיכנן חה"א לפתוח בשני מבצעים גדולים - "תגר 4" בזירה המצרית ו"דוגמן 5" בזירה הסורית. בפועל, מבצע "דוגמן 5" מול מערך ה-טק"א הסורי נחל כישלון צורב, כתוצאה מכישלון איסופי-מודיעיני, בדגש על מודיעין אלינטי וחזותי. המודיעין היה לא עדכני ולא מדוייק דבר שהוביל לתקיפות אתרים/מחפורות בלתי מאויישים. 

מערכות טק"א SA-6 ניידות שנרכשו ע"י סוריה ומצרים כחצי שנה לפני המלחמה, בשילוב תותחי נ"מ ניידים מונחי מכ"מ (23-ZSU) היו קטלניות והסבו אבידות קשות למטוסי חה"א ולטייסיו. 

ניידותן של הסוללות ומגבלות איסוף, הקשו על האלינט לספק מודיעין עדכני לזירה הסורית, בין היתר גם בשל העובדה שחוליית "יתרו" שבמוצב החרמון, הושבתה.

 שיקום היכולת בצפון והקמת חוליות ניידות

לאחר נפילת חוליית "יתרו" בחרמון, המערך לא קפא על שמריו. תוך כדי הלחימה הוקמו חוליות אלינט ניידות על גבי רכב שטח 4X4 עליו  הותקן קרון  קטן שבו הותקנה מערכת אלינט, שדילגו לנקודות תצפית ברמת הגולן כדי להחזיר את הכיסוי האלינטי שאבד. חוליות אלו סיפקו מידע קריטי על היערכות הנ"מ הסורי במהלך קרבות הבלימה והפריצה.

שלב הפקת הלקחים וההתעצמות (1974–1981)

הזעזוע של מלחמת יום כיפור הבהיר כי המערך חייב להשתנות. לקחי המלחמה הובילו להבנה שהאלינט אינו יכול להישאר "אח צעיר" פסיבי, אלא חייב להפוך למערך, טכנולוגי ודינמי הרבה יותר.

הקמת ענף האבחון: כפי שציינו קודם, צוות האבחון המצומצם הפך לענף עצמאי בכפיפות למחלקה הטכנית ביחידה.  המטרה הייתה ליצור גוף שמומחיותו היא "פיצוח" טכנולוגי של מערכות אויב חדשות עוד לפני שהן פוגשות את מטוסי חיל האוויר בשמיים.

הידוק הקשר עם חיל האוויר: נוצרה שפה משותפת ומערכת דיווחים מהירה הרבה יותר (העברת נתוני "זמן אמת"), כדי שהתרעה על הפעלת מכ"ם אויב תגיע לטייס תוך שניות.

 מלחמת לבנון הראשונה ומבצע "ערצב 19" (1982)

לאחר מלחמת ששת הימים ממלכת ירדן הוצפה בפליטים פלסטינאים רבים ובהם אש"ף (ארגון לשחרור פלסטין) שאיים על יציבות השלטון. בספטמבר 1970 הורה המלך לפעול בנחישות מול אש"ף. התוצאה, אש"ף מסתלק מירדן ומתמקם בדרום לבנון.

לבנון חלשה, עימותים ומתיחות בין פלגים שונים. סוריה מעבירה כוחות רבים ללבנון ובהם גם סוללות  טק"א מסוג  ‏SA-3, SA-2   ,SA-6,הפרושים ברחבי לבנון ובעיקר בבקעת הלבנון.  ארגוני הטרור שהתמקמו בדרום לבנון, בצעו פיגועים רבים בישראל ומחוצה לה. בעקבות ניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב. ב- 6 ביוני ממשלת ישראל הורתה לצה"ל לפעול בלבנון. ביום זה צה"ל החל בפעולה קרקעית בלבנון. זהו מבצע שלום הגליל- מבצע של"ג- מלחמת לבנון הראשונה. 

אם מלחמת יום הכיפורים הייתה "שעת המבחן", הרי שמלחמת לבנון הראשונה הייתה "שעת הניצחון" של מערך האלינט.

אתגר "קו הראייה" והבקעה בלבנון

במשך תקופה ארוכה, פריסת מערך הטק"א הסורי בבקעת הלבנון הציבה אתגר גיאוגרפי משמעותי בפני מערך האלינט הקרקעי. מיקומה של הבקעה, המוקפת ברכסי הרים גבוהים, יצר מעין "חומה" טופוגרפית שחסמה את גלי הרדיו. היעדר "קו ראייה" (Line of Sight) מהחוליות הקרקעיות הקשה על קליטת שידורי המכ"ם מהסוללות שהיו פרוסות בעומק הבקעה.

בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה בבקעת הלבנון, פעלו 19 סוללות טק"א סוריים , SA-2  SA3,  SA-6 וגם סוללות  SA-8.  במשך תקופה, טרם פרוץ המלחמה, באמצעות מערך האלינט המוטס, מטוס טופז של 8200 וברבור של חיל האויר, נאסף מידע מודיעיני מדויק על סוללות אלה. בתשעה ביוני 1982, ביום הרביעי לפרוץ המלחמה, חיל האויר תקף את אותן 19 סוללות טק"א. מערך האלינט המוטס, ספקו מידע שוטף על פעילות הסוללות ועל היעלמותן אחת אחת כתוצאה מהתקיפה הושמדו 15 סוללות ו-4 נפגעו.  לאחר שהוסר איום הטילים, נערכו קרבות אויר, מן המפוארים בהיסטורית קרבות האויר. 26 מטוסים סורים הופלו ובצד הישראלי לא נפגע אף אחד מ –90 מטוסי ח"א שהשתתפו בקרב.

 לאלינט היה תפקיד מכריע:

איתור ואיכון: המערך סיפק את המיקומים המדויקים של המכ"מים בזמן אמת, מה שאפשר לחיל האוויר לתקוף אותם בדיוק כירורגי.

לוחמה אלקטרונית (ל"א): נתוני האלינט (תדרים וצורות גל) היו הבסיס להפעלת מערכות החסימה והשיבוש. הסורים מצאו את עצמם "עיוורים" – המכ"מים שלהם פעלו, אך הם לא יכלו לראות את המטוסים התוקפים בשל השיבוש המדויק שהתבסס על המידע המודיעיני.

התוצאה: שבירת הדוקטרינה הסובייטית

השמדת סוללות הטילים ללא אובדן מטוס ישראלי אחד הייתה הישג חסר תקדים בעולם. זו הייתה הוכחה לעוצמתו של השילוב בין איסוף אלינטי איכותי, אבחון טכני מדויק ויכולת מבצעית של חיל האוויר.

קישור ל - השתתפות יחידה 8200 במבצע "ערצב 19" (יוני  1982)

מפה – חוליות האלינט בשלושת העשורים הראשונים

טבלת חוליות האלינט 1962-1990

מס'  חוליה	מקום	שם בסיס	שם חוליה	הקמה/פעילות
1	ג'בל ברוך		שירה	מ-1982
2	חרמון+ מצפה שלגים	עוז + שילה	יתרו- אלפרד	מסוף שנות ה-60
3	תל אביטל	ארבל-נינוה	רוני	מסוף שנות ה-60
4	צפת	אררט	שמואל	לפני יוני 1966
5	הר מירון		רבלון	לאחר 1973
6	ראש הנקרה	גנליס	יותם-ניר	מתחילת 1980
7	מעלה גלבוע	גבעונה	ישי	ממלחמת יום הכיפורים
8	תל ברוך	נחום	זכי	1964
9	הר קרן	חרמון	צבי	1965
10	בלוזה	דורון	אבנר/זעף	1969 עד פינוי סיני
11	כ-  15  ק"מ מזרחית קנטרה	סוכות	אבנר	68 עד 69 ( הועבר לבסיס דורון)
12	טסה	חווה/דקל	יפעת	מסוף שנות ה-60 עד פינוי סיני
13	אום חשיבה	בבל	יואב- אילון	מסוף שנות ה-60 עד פינוי סיני
14	ראס סודר	עמית	עינב	מסוף שנות ה-60 עד פינוי סיני
15	שארם א-שיח	יעקב	יפית	מסוף שנות ה-60 עד פינוי סיני
16	ביר אל עבד (ימת ברדוויל)	רגב		מ-1975 עד פינוי סיני
17	ג'בל חמיר	הרן	אדם	מ-1975 עד פינוי סיני
18	ג'בל רחה	גילון	מיטל	מ-1975 עד פינוי סיני
19	סנטה קתרינה		שדה	מ-1978 עד פינוי סיני
20	צחרא	נבו		מ-1975 עד פינוי סיני

טור מורשת זה הינו תמציתה של עבודה מקיפה בנושא שנועדה, בעיקרה לפעילים העוסקים בנושא בפועל. מטעמי בטחון מידע תקציר זה אינו כולל פרטים רגישים בתחום. יחד עם זאת מי שעבד בתחום מוזמן להוסיף ולהעיר למרכז הנושא רוני לוי (נייד 0524788845)

משתתפים בהכנת המסמך לפי סדר הא'-ב':  

יונתן הרציגר, ישי זמיר, רוני לוי, איציק פומרנץ, נפתלי שדה ונעם שפירא