גיורא היה לוחם אמיץ וחייו שזורים בביטחון ישראל. את קורותיו ניתן לקרוא כמעט בכל מקום. בפורום הזה ברצוני לספר על ארועים שמעט אנשים מכירים. ארועים "מתוך המשפחה" ובעיקר על אלה הקושרים את גיורא ליחידה באופן מיוחד.
מספר נתוני רקע. הסיפור מתחיל עם "ארבעת הבני דודים": אליהו, צבי, יוסי וגיורא. אליהו זעירא בנו של דוד שלמה, בזמנו רמ"ח איסוף ולימים ראמ"ן, יוסי זעירא, בנו של יעקב, בזמנו רמ"ח 10, גיורא רום בנה של דודה יפה, בזמנו סגן בחיל אויר (לימים רמ"ט חה"א) וצבי זעירא ז"ל, בנו של דוד משה. צבי, הפחות מוכר, שהיה נוטר ונהרג עם חבריו בכפר יאזור עת אבטחו את הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, על שמם המושב משמר השבעה. ארבעת הדודים הם היחידים שהגיעו לארץ מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם, כל שאר המשפחה הענפה נרצחה בשואה. בני הדודים גדלו יחדיו והיו קשורים מאד אחד לשני.
עופר זעירא (הבן של יוסי זעירא) מספר - את גיורא הכרתי כילד מאירועים משפחתיים. אבי (יוסי) היה לוקח אותי לביקורים בבית הדודים, שם גיורא היה נותן לי לשחק עם מטוסי מודל קטנים של מיראז' בעוד בני הדודים המבוגרים יותר היו דנים בעניינים ברומו של עולם. בשנות השישים הם גם פקדו בקביעות את ימי ההולדת שלי (מצורפת תמונה של יוסי משוחח עם גיורא ביום הולדתי, 1965).
להלן קטע מתאורו של יוסי: גיורא נולד בבית החולים בקריה ב 1945. אני זוכר את הברית של גיורא, הייתי בן 8. גיורא גדל ולפני שהלך לפנימיה הצבאית בביה"ס הריאלי בחיפה הוא בא לשאול אותי מה דעתי (זאת כיוון שהייתי במחזור השני של הפנימייה). אמרתי לו שהכל תלוי באיכות האנשים בכל מחזור. בסופו של דבר במחזור המיועד של גיורא (מחזור שמיני) היו כמה חבר׳ה טובים ( מתן וילנאי, אמנון ליפקין שחק ואחרים).
בסוף הפנימיה התגייס גיורא לחיל אויר בגיל 17 (אם אני זוכר נכון). בגיל 19 היה כבר טייס. במלחמת ששת הימים השתתף בתקיפת שדות התעופה, הפיל 5 מטוסי אויב והפך ל"אייס" הראשון.
כאן המקום לספר על הקשר שבין היחידה לגיורא רום. פרטים אותם מתאר יוסי בזכרונותיו: במלחמת ההתשה (1969-1970), בעודי יושב אצל אברהם אילוני שהיה מפקד היחידה, הגיע טלפון בהול אליי. בעברו השני היה שלום הררי ממרכז דווח ותפוצה (מד״ת) באמ"ן, גם הוא בוגר הפנימיה הצבאית. "שמע יוסי, הופל במצרים אחד משלנו, בוגר הפנימה". מי זה שאלתי? "אחד גיורא רום". חשבתי שאני מתעלף. כעבור כמה דקות טלפון נוסף אליי. הפעם על הקו היה אליהו (אלי זעירא) שהיה רמ״ח איסוף באותה העת. "שמע יוסי, הפילו את בן דודנו במצרים, מה אפשר לעשות?" אטפל בזה מיד, עניתי לו. עזבתי את הישיבה, אברהם אילוני היה די מבולבל משורת הטלפונים שאת תוכנם שמע. רצתי למדור "החיפושים" (מדור שעסק בסריקת התחום האלקטרומגנטי הרלבנטי) שהיה בבת עיני, ראש המדור היה רס״ן מילטון מילר. מדור חיפושים היה ת״פ שלי ותמיד השתמשתי בו להשיג ידיעות בלעדיות. הכרתי היטב את רשתות המשטרה במצרים, שכן טענתי תמיד שבמדינת רודנות רשתות המשטרה יעבירו ידיעות חשובות.
אמרתי למילר ולאלחוטנים שעליהם לעלות על כל רשתות המשטרה הארציות והאזוריות במצרים. הם מיד נגשו לעבודה. חזרתי לישיבה אצל אברהם אילוני. כעבור רבע שעה בערך הגיע טלפון ממילר או מצבי שהרבני (אינני בטוח): "התחנה של מנצורה (העיר במצרים בסביבתה נפל גיורא רום), העבירה את הידיעה שלהלן: “נתפס חי הטייס גיורא רום כשהוא פצוע, הוא מתנהג כמו אריה (בערבית – مثل اسد), נותן רק את השם, הדרגה והמספר האישי, לא עונה על אף שאלה”. הנחתי את הטלפון. אני זוכר שאמרתי לנוכחים בישיבה: "תראו איזה גזע של פלדה האדם הזה, פצוע קשה ולא אומר אף מילה". צלצלתי מיד לאליהו (כך קראנו לו במשפחה). סיפרתי לו על הידיעה. אמר לי "ואללה יוסי, פגעת בול, תודה". סיכמתי עם אליהו שאצא מיד להודיע למשפחה. אמרתי למילר שהיות והם עלו על הידיעה מין הראוי שגם הוא יבוא איתי. התקשרתי לדודה יפה ואמרתי שאני מעונין לבקר אותה עם חבר. השיבה לי - בטח יוסי, ברצון, בואו!.
יפה וברוך (ההורים של גיורא רום) פתחו לנו את הדלת קצת בחשש. נכנסתי עם חיוך על מנת לא לגרום להם דאגה. הם כבר ידעו שגיורא הופל, חיל האויר הודיע להם, אבל לא היה ידוע גורלו. תשמעו אמרתי להם, המצב השתפר מאד לטובתנו, גיורא חי ונמצא בשבי במצרים. הוא נפצע בצניחה אבל נלקח בשבי על ידי השלטונות המצריים. יפה וברוך חיבקו אותי. אמרתי להם שהרס״ן שנמצא איתי הינו שותף להשגת הידיעה והם לחצו את ידו. מיד התקשרו למרים, אשתו של גיורא והודיעו לה על החדשות. לא לכל הטייסים היה מזל כזה. טייס אחר שנפל בקרב אוויר צנח והפלחים המצרים רצחו אותו (הטייס המצרי שהפיל אותו נחת, מיד לקח רכב ונסע למקום ההפלה בתקווה להצילו).
כשחזר מהשבי ב-5/12/1969 אושפז בתל השומר, גיורא טופל על ידי ד״ר פרין. למח' הגיע זר מגולדה מאיר (ראש הממשלה) ובו נכתב שיש להעביר לגיורא ד״ש וכל טוב. גיורא, בלי להניד עפעף, ענה לנציג של ראש הממשלה שימסור גם לה ד״ש. בהיותי נספח צה"ל באיטליה, גיורא נשלח לבדוק מטוס אימונים איטלקי אותו שקל לחה"א לרכוש. הוא יצא לטיסה במטוס דו מושבי עם טייס ניסוי. לאחר הנחיתה הטייס האיטלקי ירד מהמטוס מלא מחמאות.
בפעם האחרונה שפגשתי את גיורא, אכלנו במסעדה טריפולטאית ברמת השרון. הוא ביקש ממני לספר לו בפעם המי יודע כמה על איך קלטנו את הידיעה שהוא נפל בשבי בחיים. אמר שזה מרגש אותו כל פעם מחדש. זה היה גיורא.
כתב עופר זעירא הבן של יוסי זעירא מזכרונות אביו. ערך נעם שפירא
Comments