צילום: יהושע מנור
רקע
ב-2 בנובמבר 1973 נשלח כוח של סיירת מטכ"ל לחלץ מחלקת צנחנים שתפסה עמדות בשיא החרמון (2,814 מטר). מזג האוויר הסוער ריתק את הצנחנים הנצורים לסדרת עמדות חיצוניות ולמערה שנמצאת ליד הפסגה. הראות הייתה מוגבלת לכ 2 מ' בלבד. במהלך עליית הכוח של סיירת מטכ"ל לפסגת ההר החריף מזג האוויר, ירד גשם מלווה ברוחות עזות. בניגוד לתרגולות ולתורת הלחימה המתחייבת בכל עלייה להר, ועקב בהילות ההכנות, לא נלקחו מספיק פריטי ציוד חיוניים לשרידות במצבי מזג האוויר בהר, וגם לא מזון ושתייה מתאימים. עקב כך הלך והחמיר מצבו של שי שחם, אחד מלוחמי הכוח במהלך הלילה, ולקראת בוקר חדלו מאמצי חבריו לשמור על חייו להיות אפקטיביים. הוא קפא למוות קילומטר אחד בלבד לפני שיא החרמון ושני לוחמים אחרים הגיעו למצב דומה, עת חולצו בידי לוחמי הצנחנים שהחלו לרדת לקראתם.
פירוט
בשל תנאי הראות הקשים אנשי הסיירת, שהכירו היטב את השטח מפעילויות קודמות נתקלו בקושיי ניווט בשל הענן הסמיך שלא איפשר התקדמות בשטח המוכר. ועל כן הם פנו ליחידה לסייע באיכון מקומם. בשנים הללו כידוע עוד לא היו מכשירי GPS זמינים.
בשבוע השני של המלחמה שהתחיל ב-14 באוקטובר, העלתה היחידה תק"ש מכ"ן לגנ"ד של אוגדה 36. המטרה היתה לשפר את היכולת של מח' זו לזהות את הרשתות שקלטו ובכך לשפר את המודיעין שהעבירה המחלקה לקמ"ן האוגדה, גם בהינתן שמדובר בכיוון בודד. במקרים אחדים ניתן היה להסתייע במכ"ן של בסיס בתל אביטל ובכך להגיע לסוג של מיקום (חיתוך משתי תחנות).
במהלך הלחימה עם התקדמות האוגדה, נמצא חפ"ק האוגדה מעת לעת תחת האש הסורית. מפקד האוגדה רפאל איתן (רפול) סבר כי אנטנת המכ"ן היא זאת שגורמת לסורים לטווח את מיקום המצאות הגנ"ד לצד חפ"ק האוגדה. הקצין הטכני של הצוות (דני דורון) עשה ניסוי להרחקת המכ"ן ולבדיקה האם אכן הוא "מושך אש". משהסתבר כי אין הדבר כך, חזר המכ"ן לשרת את מח' הגנ"ד ולשפר את ביצועיה.
ב-2 בנובמבר נקרא סגן מפקד היחידה סא"ל אריה בנטוב לחפ"ק הסיירת ונפגש עם יוני נתניהו. יוני ביקש ממנו את סיועה של היחידה לאכן את הכוח ולסייע לו בתנועתו. בנטוב הנחה את צוות המכ"ן באוגדה 36 לסייע לכוח סיירת מטכ"ל שנמצא בדרכו על החרמון לאתר את מיקומו. במקרה הזה כיוון בודד לא היה מדויק ומספיק ולמשימה זו נרתמו גם המכ"ן מהבסיס בתל אביטל וגם המכ"ן שנמצא במח' הגנ"ד באוגדה 210. שלושת המכ"נים הללו איכנו את הכוח והעבירו את פרטי מיקומו הן לכוח והן לחפ"ק.
סופה של הפעילות הייתה שכוח הצנחנים שירד מהפסגה לחבירה עם הכח המחלץ חבר איתם גם על פי קולות ירי של כוח הסיירת ובסיוע זיקוקים צבעוניים. לאחר החבירה, שהסתייעה גם באיתור שהועבר מהיחידה, הגיעו הלוחמים למערה בה שהה כוח הצנחנים.
לפינוי הכוח וחילוצו הוזעק מסוק של חה"א. טייס המסוק (שאול שפי) לא היה יכול לנחות עקב שמיכת העננים שכיסתה את פסגת ההר. טייס מטוס פנטום של טייסת 69 (דן סחף) עקב אחר תנועת "חורים" בעננים מחוף לבנון ועד החרמון מספר פעמים (כי בכולן החורים נסגרו לפני הגעת הענן לחרמון). בפעם הרביעית זיהה טייס הפנטום שהחור בענן יציב מספיק על מנת לכוון את מסוק היסעור להיכנס במכה אחת ולנחות ממש על הפסגה.. הכוח פונה לרמב"ם בחיפה.
יש לציין כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיחידה סייעה לסיירת מטכ"ל למצוא את דרכה בשטח בעייתי (כמו בסיני למשל), אך בעבר סיוע זה ניתן באמצעות האלינט.
כתב דני דורון, מקורות ויקיפדיה, אריה בנטוב ואבירם הלוי. ערך נעם שפירא
Comments