בחודש מרץ לפני 36 שנים בשנת 1985 היה צה"ל בתהליך נסיגה לרצועת הבטחון בדרום לבנון, תהליך שהסתיים ביוני 1985, במהלך הנסיגה היו נתונים כוחות צה״ל לפיגועים מצד כוחות ההתנגדות בלבנון , בעיקר אנשי החיזבאללה.
ב-10 למרץ 1985 ארע פיגוע חמור נגד רכב ספארי של צה”ל בדרכו למטולה, 12 חיילים וקצינים נהרגו באסון זה, בנוסף, מפקדת גדוד הצנחים 890 שישבה בא-דוויר (ליד נבטיה), הייתה נתונה לפיגועים והתקפות, ועל כן היא תוגברה גם על ידי כוח טנקים קטן.על רקע זה, והתגברות הפגיעות נגד כוחות צה"ל בגזרה, הורה ראמ"ן האלוף אהוד ברק להוציא מטעם היחידה פריסת צוות האזנה ואיכון לא-דוויר. המשימה הוטלה על ה-גנ"ד (הגדוד הנייד של היחידה). מפקד פלוגה א בגנ״ד סרן חגי בירן אירגן את פריסת המנ״ד לקראת יציאתה לא-דוויר.סגנו של סרן חגי לפריסה, היה סגן רוברט כהן, אלחוטן דרומי איכותי ובעל תכונות טובות שיצא לקורס קצינים, וחזר לתפקידי פיקוד ב-גנ״ד. לרוברט היתה מוטיבציה אדירה והוא נאבק על הזכות לצאת למבצע.מפקד הגנ״ד, סא״ל עמוס להט יצא יום לפני הפריסה עם סרן חגי בירן לא-דוויר ותיאם הפריסה עם הכוח שהיה בשטח כולל מיקום הצוות והאנטנות. באותו הזמן נמשכה ההתארגנות במפקדת ה-גנ"ד בגלילות וסופחו אליה חיילים מהיחידה ביניהם הטכנאי ממדור הטכני ליציאות 468 סמ"ר יעקב הכהן טראב מסלתון, סמ"ר אלי בלעיש ושאר אנשי המחלקה. כמו"כ אורגנו תק"שי האזנה ורכבים נוספים לשינוע הציוד. ב- 14 במרץ 1985 יצאה המחלקה לדרך עם 10 כלי רכב, ו- 20 קצינים וחיילים בפקוד סרן חגי בירן וסגן רוברט כהן.בנסיבות הזמן והאזור היה הצוות במתח רב מרגע שעברו את שער "פטמה" לשטח לבנון. החיילים חמושים בנשק אישי תודרכו לעירנות, לשמור רווחים וגם על קשר עין, ופעמיים עצרו את התנועה מחשש לפגוע ופתיחה באש על רכבים שנסעו מולם בצורה חשודה ובמהירות מסחררת.
להלן עדות מפקד הפריסה סרן חגי בירן: -
"המתח בדרום לבנון היה בשיאו ולכן, קוימו מספר תדרוכים לכוח על כללי הנסיעה עד לחציית הגבול ובעיקר על סדר ואופי התנועה בתוך לבנון.
אני נסעתי בנ.נ. שהוביל את השיירה וסגני רוברט כהן נסע בנ.נ. המאסף כאשר הוא במצב שכיבה עם הפנים כלפי חוץ ואוחז מקלע מאג, על מנת לאבטח את השיירה למקרה שמישהו ינסה לפגוע בה מאחור.
הנסיעה בתוך לבנון התנהלה באיטיות תוך שמירת מרחק משמעותי בין כלי הרכב, אך בד בבד תוך שמירה על קשר עין רציף בין הכלים. תשתית הכבישים בדרום לבנון חייבה נסיעה איטית ביותר על מנת לעמוד בכל הוראות התנועה.
לפחות 3 פעמים במהלך הנסיעה נאלצתי לעצור את תנועת השיירה: במקרה הראשון, הגיחה מכונית מרצדס צהובה מולי מעבר לעיקול בכביש, במהירות מסחררת. פתחתי באש לעברה. למרבה המזל, הנהג שלצידי נבהל מהירי וירד עם שני גלגלים לשוליים הנמוכים מה שהקפיץ את הנשק שלי למעלה ולמרבה המזל הכדורים חלפו גבוה מעל המכונית. המכונית האטה מיד והיושבים בתוכה הוציאו שלטים שעליהם נכתב צה"ל. מזל של ממש.
בהמשך הופיעה מכונית שעצרה כאשר ראתה את השיירה. שוב עצרתי את השיירה. הלכתי ברגל לעבר שני האנשים שהיו ברכב וסימנתי להם מרחוק לצאת מהרכב ולעבור לצידו השני של הכביש. כאשר הגעתי אליהם, הם הראו לי תעודות של צד"ל. גם במקרה השלישי נהגתי באותה דרך".
בשעות הצהריים הגיעו לנבטיה. לאחר מנוחה קצרה והתארגנות ותיקון רכב, יצאו לא-דוויר הקימו מאהל , מיקמו את הרכבים ותק"שי ההאזנה. בשעות אחה"צ משעה 17:30 עלו סגן רוברט עם יעקב טראב ואלי בלעיש על גג המבנה ששימש את מפקדת גדוד 890 צנחנים, סרן חגי עלה לוודא שאין תקלות והמשימה ברורה וירד להמשך ארגון הצוות. על הגג נותרו הטכנאים שעסקו במיתקון האנטנות שכללו כלי עבודה, כבלים ומוט באורך 3 מטרים. חגי ישב למטה על מדרגות הקומנדקר וקיים עימם קשר עין לסייע בעת הצורך.
להלן עדות מפקד הפריסה סרן חגי בירן:
"על מנת להיות בקשר עין רצוף עם הטכנאים, ישבנו אני והחובש שסופח אלינו על מדרגות הנ.נ. שחנה ממול למבנה, ותצפתנו על הטכנאים בעבודתם. בשלב מסוים, כאשר החל להחשיך מעט, עלה רוברט לגג המבנה על מנת לסייע לטכנאים להשלים את העבודה, ולהשגיח עליהם מבחינה בטיחותית.
בינתיים, ביחידה התעורר ויכוח בין האג"מ לבין מג"ד הגנ"ד אם להמשיך את ההתארגנות למרות החושך, או לחדול אותה עד למחרת בבוקר. לבסוף, הוחלט לחדול מהעבודה בלילה וניתנה הוראה להמשיך למחרת בבוקר. צעקתי לסגני רוברט כהן לקפל את כולם ולרדת למטה. לפי תנועת הפנסים היה ברור שהטכנאים ורוברט מתקפלים בכוונה לרדת מגג המבנה. סביב שרר כבר חושך מוחלט. לפתע, משום מקום, חלף פגז מעל המבנה אך לא פגע בו."
משירדה החשיכה, ביקש מג״ד הגנ״ד להפסיק עבודות כך שהצוות יתחיל בביצוע משימת ההאזנה עוד באותו הלילה, אך זו נמצאה בבדיקה בקשתו.במקביל לכל פעולת ההתמקמות של צוות היחידה, תוגבר גדוד בצנחנים בטנק שנועד להתמקם למארב לילה במטרה לחסל נסיונות של מחבלים לפגוע בחיילי גדוד הצנחנים או במפקדת הגדוד. צוות הטנק ומפקדו סג"מ חיים כהן מ"מ בגדוד שריון 79 נכנס לעמדת מארב ב-19:00. מפקד הטנק במארב היה מצויד באמצעי ראיית לילה אבל בלי מצפן או משקפת או כרטיס טווחים ולא הכיר היטב את האזור. בשעה 21:00 דיווח מפקד הטנק על גילוי חוליית מחבלים שלדבריו עומדים לפתוח באש על מפקדת הגדוד. מבירור שעשה עימו סמג"ד הצנחנים הבין לפי הכיוון שקיבל כי החוליה נמצאת מזרחית לטנק וצפון מזרחית למפג"ד, דהיינו על גבעה שממנה נעשו נסיונות קודמים לירות מטל"רים על הגדוד. לאור זאת אישר הסמג"ד לפתוח באש נגד המחבלים.
הטנק ירה שני פגזים אשר הראשון עבר מעל למפג"ד והשני נפל בטווח קצר בין המוצב לבין הטנק בכיוון שלא תאם את מיקום גבעת המטל"רים. בבדיקה שערך הסמג"ד עם מפקד הטנק הוא בירר האם האש נורתה לכיוון הנכון. המט"ק שהיה בלחץ שנשמע היטב בקשר טען כי הוא רואה שהמחבלים מתארגנים לירות על המפג"ד.
להלן עדות מפקד מפקד הפריסה סרן חגי בירן:
"למרות שלא ידעתי מה מקור האש צעקתי/צרחתי עליהם שוב לרדת מיד מהגג. ואז פגע בגג הפגז השני.....
השתרר חושך במבנה מפקדת גדוד 890. לאחר שניות רצנו, החובש ואני, לעבר הכניסה והארנו את דרכנו בפנסים. ממש לפני הכניסה שכב רוברט ז"ל. אחסוך את התיאור של מה שראיתי."
בין לבין כאשר שמע סרן חגי בירן את רעש הפגז שחלף באזור המבנה חשב כי מתבצע פיגוע כנגד המפג"ד הוא יצא לרחבה והחל לצעוק לסגנו רוברט כהן לרדת מהגג ולאחר שהם השתהו הוא קרא להם בשנית והם ענו לו בהבהוב אורות של פנסי הראנאור שאיתם עבדו שהם מפנים את הגג, לא לפני שניסו לקפל את האנטנות כדי שלא ייפגעו בחילופי האש....
עוד זה קורה והסמג"ד שהשתכנע מהסבריו של המט"ק אישר לו לירות את הפגז השלישי.
היה זה הפגז הקטלני שהרג במקום את סגן רוברט כהן, פצע אנושות את סמ"ר יעקב טראב ופצע קלות את סמ"ר אלי בלעיש. סמ"ר יעקב טראב פצוע קשה וטופל ע"י כוח רפואה של הצנחנים והוטס לביה"ח לטיפול אך נפטר כעבור יומיים (ב-17 מרץ 1985) בבית חולים, והטכנאי אלי בלאיש טופל במקום. הקשר נותק והשתרר חושך מוחלט וחגי דיווח בקשר גלוי של מפקדת פצ"ן למפקדת הגנ"ד, החיילים הועברו למתחם ממוגן והיו במצב קשה מאוד. להלן עדות מפקד הפריסה:
"מצד ימין לכניסה למבנה שכב יעקב הכהן טראב, פגוע קשה מאוד אבל חי. אנשי הרפואה של גדוד הצנחנים החלו לטפל בו, טיפול מציל חיים, והוא פונה לביה"ח, שם נפטר מפצעיו.
כמובן שאנשי הפריסה כולם היו בהלם מוחלט. היה קשה לכולם לישון. דממה מסביב.
הקשר למפקדת הגנ"ד נותק עקב הפגיעה בבניין. אני רציתי לדווח לגנ"ד על האירוע. אף אמצעי קשר לא עבד. לבסוף העברתי הודעה לגנ"ד על האירוע ותוצאותיו בקשר הפיקודי של פצ"ן. כל מי שהאזין לקשר במרחבי פצ"ן באותה עת שמע את הדיווח.
בבוקר שלמחרת הוצאתי את כל חיילי הפריסה לאזור ממוגן, ולאחר שקיבלתי אישור אפשרתי לכל אחד מהם לפרוק מחסנית על קיר המטווח, על מנת לשחרר לחץ ולהגביר בטחון".
מפקד הפלוגה סרן חגי נשאר עם הפריסה עוד עשרה ימים והוחלף עי הסמ״פ, לביצוע משימת ההאזנה אליה נשלחו.
לקחיו העיקריים הם –
א. דבקות במשימה אפיינה את צוות היחידה.
ב. תיאום חבירה ועדכון כל הכוחות המעורבים באזור חיוני על מנת למנוע אי הבנות ותקלות.
ג. התדרוך והאמצעים לזיהוי מיקום ומטרות שבידי המט"ק לא היו תקינים, מה שלא מנע את הזיהוי המוטעה של המטרה.
ד. יחד עם זאת הן המט"ק והן הסמג"ד חתרו למגע ולסיכול פיגוע, אך בנסיבות שנוצרו חיילי היחידה היו הקורבנות.
בשל הנסיבות המצערות של האירוע הזה מתקופת שהיית צה"ל בלבנון, מצאנו לנכון לספרו, בערב יום הזיכרון הזה, ולהעלות את זכרם של חיילי היחידה, סגן רוברט כהן ז"ל וסמ"ר יעקב הכהן טראב מסלתון ז"ל שנפלו במילוי תפקידם להגנת המדינה וחייליה.
לפרטים עליהם ניתן למצוא בספר יזכור, ובסרטון יוטיוב שהעלתה משפחת הכהן טראב.
קישורים –
וסרט שעשתה משפחת הכהן טראב ביוטיוב https://youtu.be/qwsC0SAoOCM
הטור נכתב ע"י סא"ל (מיל) שלמה קטן, בסיועם של אל"מ (דימ) נעם שפירא רס"ן (מיל) חגי בירן, רס"ן (מיל) יוסי דגן ו-רס"ן (מיל) מוישלה גרינפלד. תודה ליפעת מארכיון צה"ל.
Comments