top of page

איתורון



המחשב האנאלוגי הראשון והאחרון לאיכוני אלינט


כתב: איציק פומרנץ, פברואר 2023


ב-1971 היו איכוני האלינט נעשים בעזרת מתיחת חוטים על מפת קיר. המעבר משיטה פשוטה ואיטית זו לשיטת העבודה המתקדמת של חישוב סטריאומטרי בתוכנה עבר כמה שלבים המתוארים בסיפור אחר שכתבתי, העוסק במעבר האיכון באלינט ל-"אלחוטי" (ללא חוטים). הצעד הראשון במעבר הזה היה השימוש במחשב אנאלוגי, המצאה מקורית של מהנדס צעיר במדור 24. הסיפור הנוכחי הוא סיפורו של ה-"איתורון".

באחד מימי 1971 נודע על אירוע מודיעיני חשוב הצפוי ליחידה, אירוע העשוי להשפיע על גורל כמה מחלקות האזנה, ובכללן ענף האלינט. היחידה נערכה לקראת האירוע במהירות. האירוע היה ביקורו הצפוי של הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר.

אחד האתגרים של היחידה לקראת האירוע היה להגדיל את תקציב האלינט, ומדור 24 התבקש להציג משהו חדש שירשים את הרמטכ"ל. עמדו לרשותנו כשבועיים לתכנן ולבצע את הפרויקט.

בשבועיים האלה נבנה מכשיר היודע לאכן באופן אוטומטי סוללות טילים במצרים על פי קליטות האלינט של מכ"מי הסוללה בבסיסי סיני. היו אז בסיני ארבעה בסיסים עיקריים הצופים אל מצרים – דורון (בלוזה), חווה (טסה), יואב (אום חשיבה) ועינב (ראס סודר). לעתים היה המכ"מ נקלט בכל ארבעה הבסיסים, לפעמים רק בשלושה, ולפעמים רק בשניים. המכשיר צריך היה להתמודד עם כל האפשרויות.

סוללות הטק"א במצרים היו ניידות, אבל מוקמו תמיד במחפורות ייעודיות שהיו פזורות ברחבי אזור התעלה. המחפורות הופיעו על המפות והיו להן שמות ידועים המורכבים מאות ומספר, למשל ח-23  או ל-12. האיתור התבטא, בעצם, בזיהוי המחפורת.

המכשיר לאיכון אוטומטי היה מבוסס על לוח אלומיניום בעובי 4 מ"מ ובשטח של מטר על מטר. הוא היה התחתית של ארגז עץ בעומק 20 ס"מ. הארגז הותקן על מסגרת מתכת שהציגה אותו בזווית הסתכלות נוחה ובגובה נוח לעבודה. המכסה של הארגז היה לוח פרספקס חום כהה בעובי 6 מ"מ. אפשר היה לראות דרכו בקושי את המפה.

על לוח האלומיניום בתחתית המתקן הודבקה מפת מחפורות בקנה מידה 1:250,000 שעליה היו כל בסיסי היחידה עם מדי המעלות המודפסים סביבם, וכל המחפורות של סוללות הטילים במצרים עם שמן.

בכל מחפורת קדחנו בלוח האלומיניום חור בקוטר 6 מ"מ והוכנסה בו נורית חשמלית. הלוח קיצר ביחד את כל המינוסים של הנוריות. לפלוסים של הנוריות הולחמו חוטי חשמל דקים.

חוטי החשמל מכל הנוריות התחברו להדקים של מפסק סטרוגר. זה מפסק שהומצא עבור מרכזיות הטלפון האוטומטיות הראשונות, והוא ידע לקבל פולסים חשמליים, ולהתקדם מהדק להדק עם כל פולס. כך אפשר היה לחבר בלי מגע יד אדם מנוי טלפון מחייג אל מנוי הטלפון המקבל בעזרת הפולסים שיצרה החוגה של הטלפון. הצעירים שאינם יודעים על מה אני מדבר מוזמנים ללמוד פרק בהנדסה גאונית בויקיפדיה - Strowger switch - Wikipedia. תמונה של מפסק סטרוגר מלפני יותר מ-100 שנה מופיעה כאן. 


כאשר המפסק קיבל סדרה של פולסים, הוא התקדם מהדק להדק והנוריות נדלקו ונכבו בזו אחר זו.

במרכז כל אחד מארבעת בסיסי האלינט של היחידה, ובמכסה הפרספקס בדיוק מעליו, נקדחו חורים ודרכם הועבר ציר. מעל מכסה הפרספקס הותקן על הציר כפתור נוח עם מחוג ארוך מעל מד-מעלות, זהה למד המעלות המודפס סביב הבסיס על המפה. קצת מעל המפה הותקנה על כל ציר צינורית שחורה מקבילה למפה ומקבילה למחוג של הכפתור שלה. קוטר הצינורית היה כסנטימטר. בצד האחד של הצינורית הותקנה בה פוטו-דיודה – רכיב שהוא נתק כשהוא חשוך, והופך למוליך טוב כשהוא רואה אור. בחזית של הצינורית הותקנה עדשה הממקדת אור על הדיודה. אורך הצינורית (בערך 10 ס"מ) נבחר כך שרוחב האלומה שלה (טווח הזויות שבהן האור מוקרן על הפוטו-דיודה) יהיה דומה לרוחב האלומה של אנטנת אלינט (בערך 5 מעלות).




כל ארבעת הדיודות היו מחוברות זו לזו בטור, ועל פני כל דיודה חובר מפסק דו-מצבי היכול לקצר אותה. לצורך ההסבר, הבה נכנה את מערך הדיודות והמפסקים "מערך האלינט".

מעגל אלקטרוני פשוט היה מספק פולסים למפסק סטרוגר, בערך בקצב של 5 פולסים בשניה. כל נורית, בתורה, הייתה נדלקת ל-1/5 שניה. אם הכפתור באחד מבסיסי האלינט היה מכוון בדיוק אל הנורית הדולקת, הדיודה שבו הייתה הופכת לקצר. אם הכפתור אותו בסיס לא היה מכוון בדיוק אל הנורית הדולקת, הדיודה שבו הייתה נשארת נתק. 

כעת בואו נבחן מה התנאי לכך שכל "מערך האלינט" יהיה קצר: זה מחייב שכל אחד מהבסיסים יהיה קצר. וזה יקרה אם אותו בסיס מכוון בדיוק אל נורית דולקת, או אם המפסק המקביל לדיודה יהיה סגור.

עוד עובדה אחת – המעגל היה מספק פולסים למפסק הסטרוגר כל עוד "מערך האלינט"  היה נתק. אם מערך האלינט הופך לקצר, הפולסים נפסקים והנורית האחרונה שנדלקה, נשארת דולקת.

הקורא אמור להבין כעת בדיוק איך המחשב האנלוגי הזה פעל. ראו את הציור. נניח שבסיס בלוזה מדווח אזימוט 258 מעלות למכ"מ. מכוונים את הכפתור של בלוזה ל-258. בסיס טסה מדווח כיוון 268. מכוונים את הכפתור שלו ל-268. בסיס אום חשיבה מדווח 282. מכוונים את הכפתור שלו. בסיס ראס סודר לא קולט את השידור הזה. מעבירים את המפסק שליד הכפתור שלו למצב סגור. כעת מפעילים את מחולל הפולסים, והמפסק מתחיל לתקתק 5 פעמים בשניה. הנוריות נדלקות בזו אחר זו. אם יש 50 מחפורות, הסיבוב נמשך עד 10 שניות. "מערך האלינט" הוא כל הזמן נתק, כי תמיד לפחות נורית אחת בו נמצאת בחושך. עד שנדלקת הנורית המסומנת בצהוב. כעת מערך האלינט הוא קצר: בשלושת הבסיסים העליונים הדיודה היא קצר, ובבסיס הרביעי המפסק הוא קצר. מחולל הפולסים נעצר, הנורית הצהובה ממשיכה לדלוק, והמשתמש מסתכל על המפה ויודע שהשידור בא ממחפורת "ט-32". הרי לכם מחשב האיכון האנאלוגי הראשון, וכנראה גם האחרון, בהיסטוריה של האלינט העולמי.

המתקן היה מוכן לביקור הרמטכ"ל. הוא היה צבוע בצבע כסף ומוקם בבמ"א כאילו היה שם מאז ומתמיד. רב-אלוף אלעזר התרשם מאוד. 

המתקן עזב את הבמ"א זמן קצר אחרי הרמטכ"ל. הוא תפס הרבה מקום. הוא לא היה נוח לשימוש. כל תזוזה של סוללת טילים חייבה לפתוח אותו ולהעביר נורית מחור אחד לחור אחר. האמינות שלו הייתה נמוכה. הרעש של מפסק הסטרוגר היה מעצבן. כל אחד ממש"קי הבמ"א שיחק בו פעם או פעמיים ובא על סיפוקו. אני לא חושב שנשארו ביחידה צילומים שלו. 

אפשר אולי להגיד עליו מה שאומרים על מפגש רב משתתפים ללא תכלית: חשיבותו הייתה בעצם קיומו. הוא הוכיח ליחידה שאיכון מכ"מים יכול להיעשות באופן אוטומטי, ומאז התהליך רק השתפר עד שהגיע למערכות תוכנה כמו ליקוי חמה ובירנית.


Comentários


bottom of page