1948- חוסני זאב (מימין) ושלמה שלם מאזינים בבאר- טוביה עם מקלט הליקרפטר
רקע
הצורך במודיעין תקשורת כסיוע ישיר לכוחות הלוחמים (או במינוח המקובל: האזנה טקטית) במלחמת העצמאות הובן עוד מראשית המלחמה: בסיכום על הקמת שרות ההאזנה בין יגאל ידין ואיסר בארי ראש הש"י ב-14 במאי 1948 הוחלט על הקמת 5-6 תחנות האזנה ליד קציני הש"י המרחביים לשרות ישיר של מטות החטיבות והמבצעים. מעט מאוחר יותר התקן הראשון של ש.מ.2 ב- 20 אוגוסט 1948 כלל קבוצת שדה המונה מפקד ו- 5 חוליות עם 13 חיילים[1].
היו אכן תחנות בודדות כאלו שפעלו במסגרת הש"י, אך הפלמ"ח הוא זה שהביא את התרומה החשובה בהתפתחות ההאזנה הטקטית של צה"ל בראשיתו: חוליות האזנה הוקמו במסגרתו ופעלו בצמוד לשלוש חטיבות הפלמ"ח (הראל, נגב ויפתח) במלחמת העצמאות כבר עם קום המדינה. בכך הפלמ"ח הקדים את תפיסת סיוע הסיגינט הטקטי הצמוד והמיידי לדרג הלוחם – תפיסה שחוזקה שוב בעשור או שניים האחרונים.
הפלמ"ח ככוח לוחם איכותי של הישוב נודע עוד מראשיתו במסורת הסיור והחדירה לעומק שטח האויב לאיסוף מודיעין. לסיור הרגלי האווירי ולהסתערבות היה מקום מרכזי בזהותו ובמסורתו של הפלמ"ח, ובכך הפלמ"ח היה חלוץ באיסוף מודיעין מן השטח לתכנון פעולותיו[2]. מודיעין התקשורת לא היה חלק מהוויתו של הפלמ"ח מסיבות שונות: אי הבנת הנושא בכללותו, טלפונים לא היו אז בשטח, ניצני תקשורת אלחוט ערבית הופיעו רק בתחילת 1948, חוסר בציוד וידע מתאימים וההתבססות על מודיעים ערבים ובריטים. תפקיד הקמ"ן היה אז חדש ביחידות ההגנה (עד אז היה מוכר המושג "קצין סיירים" ברמת המטה הכללי המחוז ומטה הפלמ"ח), והצורך בממלאי תפקיד זה לאיוש בכל אחת מהחטיבות ההגנה והפלמ"ח הביא לפתיחת קורס קמ"נים מזורז שהחל ב 20 בפברואר 1948 בפיקודו של זרובבל (צ'יפאף) ארבל (ורמל), שתוכניתו לא נגעה כלל בתחום מודיעין התקשורת.
תרומתו זו של הפלמ"ח התבססה על ההיכרות שחוו מפקדים בפלמ"ח עם מודיעין התקשורת קודם למלחמת העצמאות, ויוזמיה היו זרובבל ארבל ומרדכי בן-צור (פינצ'בסקי) שמימשו זאת במסגרת שאיפתו של הפלמ"ח ליכולת פעולה עצמאית של חטיבותיו. יוזמה זו נמשכה והתפתחה גם לאחר פירוק הפלמ"ח עם שילוב חוליות ההאזנה בש.מ.2 (יחידת ההאזנה המרכזית שממנה התפתחה יחידה 8200). החוליות פעלו בעיקר בחזית הדרום (חזית ד') – שבה יוצאי מטה הפלמ"ח ובראשם מפקדו, יגאל אלון, ורוב החטיבות הלוחמות היוו מרכיב עיקרי, והן היו גורם איסוף חשוב ביותר במבצעי צה"ל במבצעים המאוחרים של מלחמת העצמאות בדרום (מבצעי יואב, חורב ועובדה).
הפלמ"ח מגלה את מודיעין התקשורת
היכרותם של מפקדים בפלמ"ח עם מודיעין התקשורת קדמה לפרוץ מלחמת העצמאות. יעידו על כך שלושה קרבות חשובים בהשתתפות הפלמ"ח שאירעו כולם בסמוך – באפריל 1948:
קרב משמר העמק
בקרב משמר העמק (14-4באפריל 1948) כוחות צבא ההצלה הערבי בפיקוד פאוזי קאוקג'י ניסה לכבוש את הישוב, לנתק את הציר לחיפה, להתקדם בעמק יזרעאל ולצור על חיפה. עם התפתחות הקרב המגינים תוגברו על ידי הגדוד הראשון של הפלמ"ח בפיקודו של דן לנר וכוחות נוספים. הקרב לכל אורכו לווה בהאזנה לאויב ולכוחותיו ממרכזית עפולה שהייתה צומת קשר בין ערי השומרון (שכם, ג'נין, טול כרם) לגליל. ההאזנה ממרכזית עפולה סיפקה מידע רב על כל שלבי הקרב, ניתנה בה עדיפות לשיחות מפקדים ובמיוחד לקאוקג'י עצמו כמפקד המערכה, אך לא פחות גם לשיחות אזרחיות בערים ג'נין, שכם, טול כרם ונצרת שסיפקו מידע רב על האווירה השמועות ומידע מלווה, וכמובן שיחות בין מרכזנים שקבלו ראשונים את הידיעות מן החזית. על בסיס המידע מההאזנה שהתקבל מהש"י תיאמו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ויצחק שדה את ניהול המערכה, סייעו למג"ד דן לנר על פיה, והקרב הסתיים בתבוסה מוחלטת של צבא ההצלה.
גם משה מן, מפקד "גולני" שהיתה אז חטיבה מרחבית שאך זה קמה עם מפקדתו בקיבוץ שריד, העיד כי התקבלו ידיעות רבות על המתרחש כולל ידיעות האזנה רבות מיחידת ההאזנה בעפולה[3].
קרבות הדרך לירושלים
באותה עת במקביל התחולל מבצע נחשון (5-15 באפריל 1948) לפריצת הדרך לירושלים. לאחר כישלון השימוש בשיירות מאובטחות לפריצת המצור על העיר וסביבותיה, הוחלט על מעבר לתפיסה המבוססת על ריכוז כוחות גדולים ותפיסת צירים ושטחים שולטים באופן קבוע. מבצע נחשון היה הראשון ביישום תפיסה זו, שבה הופעל לראשונה כוח בסדר גודל חטיבתי. היוזמה עברה לצד הישוב והמבצע היה לנקודת המפנה במלחמה. במבצע השתתף הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקוד יוסף טבנקין בגזרה שבין שער הגיא לקריית ענבים שבה גם רוכז הגדוד, והוא נשא בעיקר הלחימה הקשה לכיבוש הקסטל וקולוניה בקרבת ירושלים. המבצע הוכן במהירות, ולקמ"ן המבצע מונה זרובבל ארבל ששרת כקצין מודיעין במטה הפלמ"ח לאחר סיום קורס הקמ"נים שעליו פיקד. המודיעין המקדים למבצע היה מועט, אך במהלכו ההאזנה סיפקה בין היתר מידע מקדים על ההתקפה הערבית על הקסטל ודיווחה על האנדרלמוסיה הרבה ששררה בצד הערבי בעקבות נפילת מפקד בכיר שזהותו נשמרה בחשאי וזוהה בהמשך היום כעבד אלקאדר אלחוסייני, מפקד גזרת ירושלים של צבא הג'יהאד הקדוש שהיה מפקד ערבי נערץ.
על פי עדותו של יצחק נבון[4], נשיא המדינה החמישי שהיה מפקד הש"י הערבי בירושלים בתקופה זו, שררה אז אי הבנה ביחס לתרומתו המכרעת האפשרית של המודיעין ולמיקוד מאמצי האזנה כסיוע למבצעים. החריג היחיד היה זרובבל ארבל קמ"ן מטה נחשון, ובהמשך קמ"ן חטיבת "הראל" של הפלמ"ח. ארבל היה בקשר עם שרות הידיעות (הש"י) של ההגנה, התענין במודיעין התקשורת ואסף מידע שהצטבר לקראת מבצעים. מידע זה נאסף ב"ארנבת" - בסיס ההאזנה העיקרי בירושלים ששכן במרתף בנין הסוכנות אשר חלש באמצעות האזנות לטלפונים על כל הנעשה בעיר וסביבותיה.
קרב סן סימון
קרב סן סימון בקטמון בירושלים במסגרת מבצע "יבוסי" (27-30 באפריל 1948) הוא אחד מקרבות המורשת החשובים של צה"ל. בקרב זה של כוחות מגדוד 4 של חטיבת הפלמ"ח הראל (המח"ט יצחק רבין והמג"ד יוסף טבנקין) כבשו את המנזר ששלט על שכונת קטמון, אך נכנסו לקרב מורכב עם כוח ערבי חזק שהקיף אותם. בכוחותיו האחרונים הכוח עמד לסגת תוך פיצוץ המנזר על הפצועים שלא ניתן היה לפנותם, אך ידיעות מההאזנה של הש"י על שבירת הכוח הערבי ונטישת מפקדו הועברו למג"ד יוסף טבנקין שהעבירם לכוח הנצור שהחזיק מעמד ולא נסוג ובכך הביא לשבירת הכוח הערבי.
מקרים אלו מעידים על ההיכרות עם מודיעין התקשורת של בכירי הפלמ"ח ויכולתו לסייע לכוחות הלוחמים באופן ישיר ואף להביא להכרעה בקרבות.
הפלמ"ח מקים לעצמו חוליות האזנה טקטית
היכרות זו של הנושא הביאה לצעד הבא: הקמת חוליות האזנה צמודות לשלוש חטיבות הפלמ"ח (הראל, יפתח והנגב). יוזם המהלך היה זרובבל ארבל, כעת כקמ"ן חטיבת הפלמ"ח הראל, שהטיל את המשימה על עוזרו מרדכי (מוטקה) בן צור (פינצ'בסקי) שחזר מעיראק כשליח הפלמ"ח להקמת סניף של ההגנה בקרב הנוער היהודי, מונה כעוזרו, נפצע בסיור בשער בגיא והיה פנוי למשימה.
ליוזמתו של ארבל הביא צרוף מספר גורמים: היכרותו המוקדמת עם התחום באמצעות הקשר עם הש"י, קליטה של תקשורת אלחוט בערבית במכשירי הקשר של החטיבה בקרית ענבים, סרט על האזנה בריטית לגרמנים במלחמת העולם השניה שאותו ראה, נוכחותו של בן צור וכנראה גם השאיפה של הפלמ"ח לפני פירוקו לשמור על עצמאות מבצעית עם מטה נפרד.
מרדכי (מוטקה) בן צור (פינצ'בסקי) שקבל את המשימה מזרובבל ארבל היה פנוי אליה ביוני 1948 לאחר שנפצע בגבו במהלך סיור באזור שער הגיא בניסיון סיוע לקרב בלטרון. בן צור איתר דוברי ערבית מתאימים בחטיבות הפלמ"ח, וגייס במהרה כ- 30 איש לחוליות ההאזנה שהחלו לפעול במבצע "דני" שהתחולל ב- 10-18 ביולי.
מקלטי האזנה הושגו על ידיו בקושי רב בעיקר מציוד שלל אזרחי שנתפס, כי ש.מ.2, יחידת ההאזנה המטכ"לית ומפקדה מרדכי ורצמן הקדימה אותו ברכישתם.
חוליות ההאזנה של הפלמ"ח פעלו בתחילה באופן עצמאי תחת פיקודו של מרדכי בן-צור שכינה אותן "צפנת". המאגר שאיתר כלל שבעים ושבעה איש ובהמשך הדרך נופו מספר רב של ערביסטים[5].
קיומו של הפלמ"ח כגוף לוחם מזוהה פוליטית בתוך צה"ל עם מודיעין משלו ומטה נפרד היה נתון לוויכוח עז, כנגד השאיפה לממלכתיות ופירוק המסגרות הלוחמות שפעלו לפני קום המדינה ובכללן המחתרות אצ"ל ולח"י. הוויכוח הוכרע בהוראת שר הבטחון דוד בן גוריון לרמטכ"ל שהוציא פקודת לפירוק מטה הפלמ"ח ב- 7 באוקטובר 1948, הוא פורק בפועל ב- 9 בנובמבר 1948[6] וחטיבותיו פעלו ישירות במסגרת מפקדות החזיתות של צה"ל והמטה הכללי.
לאחר פירוק הפלמ"ח חוליות ההאזנה עברו לאחריות ש.מ.2 במעמד של נספחות זמניות אל החטיבות דרך מפקדות החזיתות (המפקדות המרחביות שהפכו לפיקוד צפון, מרכז, דרום), ועל החטיבות שאליהן סופחו הוטל לדאוג לצרכיהן[7]. מרדכי בן צור המשיך בתפקידו כמפקד החוליות, והשיוך לש.מ.2 הביא גם להדרכה בתקשורת צבאית, להעשרה מקצועית באלחוטני מורס, בטיפול בצפנים ולתגבור באלחוטנים דוברי אנגלית ששובצו בחולית חטיבת הנגב להאזנה ללגייון הירדני[8].
פריסת חוליות ההאזנה של הפלמ"ח ויוצאיהן
פעילות חוליות ההאזנה החלה לפי הידוע במבצע "דני" לכיבוש רמלה לוד אזור שדה התעופה לוד, אזור לטרון ועוד (9-19 ביולי 1948). המבצע היה המרכזי במבצעי קרבות "עשרת הימים", השתתפו בו חטיבות הפלמ"ח הראל ויפתח וכוחות נוספים. היה זה מבצע ראשון תחת מפקדה על-חטיבתית ("מטה דני") שהתבססה על מטה הפלמ"ח בפיקודו של יגאל אלון והקמ"ן זרובבל ארבל. ליד מטה המבצע פעלה חולית האזנה, שעם ש.מ.2 ביפו, תרמה למעקב אחר מהלכי התגובה של הלגיון, הבאת תגבורותיו וצירי תנועתן ואחר מצב הכוחות בשטח. ההאזנה לרשתות המבצעים ומנהלה של הלגיון ושל הבלתי סדירים לימדו רבות על התערערות המוראל ברמלה ולוד, התפוררות הבלתי סדירים, בעיות אספקה שלא הגיעה ודרישות לדלק מזון ומים שלא נענו – דבר שהביא להגברת הלחץ עליהם.
יכולתה המקצועית של ההאזנה לצבא סדיר בשלב זה היתה עדיין בחיתוליה, ויכולותיה לא דמו עדיין לאלו שהיו מאוחר יותר במבצעים בחזית הדרום, אך היא סיפקה ידיעות משמעותיות, אמינות ואותנטיות במהלך המבצע כולו שהשפיעו על ניהולו[9].
לאחר מבצע "דני" ביולי 1948 הוקם ברמלה שנכבשה במהלכו בסיס שכונה "טרוקדרו" שפעל ליד מפקדת חזית ג' (חזית המרכז) ששכנה במשטרת רמלה. החוליה שפעלה בו נקראה "חוליה ד'/חזית ג' של ש.מ./2". עם סיום המצור בירושלים חלק מהמשרתים ב"שפן" (יחידת ההאזנה לתקשורת אלחוט שפעלה בעיר במסגרת שרות הידיעות של ההגנה) עברו לחוליות ההאזנה שפעלו במרכז ובדרום ותגברו אותן.
בסיס זה שימש גם ליציאת חוליות האזנה קדמיות יותר כגון בית ג'וברין, ובהמשך המלחמה לאחר כיבוש באר שבע, ופתיחת בסיס "דרום" בתחנת הרכבת הישנה בעיר באוקטובר 1948 הוא נסגר[10].
יוצאי חוליות הפלמ"ח פעלו לצד מפקדת חזית הדרום ("חזית ד'") במשטרת קטרה ליד גדרה. את שלד מפקדת החזית היווה מטה הפלמ"ח בראשות יגאל אלון שהיה מפקד חזית ד' והקמ"ן זרובבל ארבל. החוליה שליד מפקדת החזית מנתה כ- 10-15 חיילים, והאחראי עליה היה שאול שמאי יוצא חטיבת הראל ששרת קודם בבסיס ברמלה, בראשית דרכו כאיש סיגינט רב תהילה בתחום פענוח הצפנים. צוותים קדמיים של החוליה פעלו באתרים נוספים במסגרת הקרבות לכיבוש משטרת עיראק-סואידן (מצודת יואב) וסביב כיס פאלוג'ה שהתחוללו באוקטובר 1948 ואחר כך[11]:
באר טוביה - לכיסוי הקרבות לכיבוש משטרת עיראק-סואידן וכיס פאלוג'ה. שרתו בה אריה אליאס, שלמה שלם, חוסני זאב וצביה ניסים. החוליה נעזרה במקלטי רדיו ביתיים שנתפסו ברמלה שהוחלפו במקלטי הליקרפטר. מבאר טוביה חייליה צורפו לגדודים 52 ו- 53 של חטיבת גבעתי בשני ניסיונות הנפל לכיבוש משטרת עיראק-סואידאן והם גם דיווחו על פציעתו של מפקד עיראק -סואידן קודם לכיבוש המקום. אנשי החוליה השתתפו גם בסיוע לכיבוש מג'דל (אשקלון) ובית ג'וברין, ובהמשך היא הועברה לקיבוץ גת. בהעדרם אז של אמצעי איכון תרומה חשובה של החוליה היתה גם בזיהוי מיקום הדוברים כפי שהדגיש אריה אליאס, ששרת בה וציין את אמצעיה הטכניים הבסיסיים ביותר[12]. משרתים נוספים שהוזכרו בהקשר לחוליה זו הם עזרא שמש ויהודית בכור שהיתה קשרית בחטיבת הפלמ"ח הראל. על פי זיכרונותיו של שלמה שלם בחוליה שרתו שנים עשר אלחוטנים: משה הררי, צביה ניסים,יעקב כהן, עובדיה שיראזי, טומי לבקוביץ', משה לוי, אברהם סעדו, אניטה בורשטיין, לוי אהרון, ניסים נוח ואהרון שבירו.
ג'וליס – החוליה פעלה במבנה של בית אריזה בפרדס ועסקה בהאזנה לכוח המצרי שכותר בכיס פאלוג'ה.
בית גוברין בבנין המשטרה (או בבנין בבעלות ערבי עשיר על פי גירסה אחרת ויתכן בשניהם) – לאחר שהועברו מקבוץ גת. החוליה מנתה 10 חיילים והיתה צמודה אז למטה חטיבת אלכסנדרוני שעברה לגזרה זו.
שאול שמאי – מהפלמ"ח לצל"ש הרמטכ"ל על שבירת צפנים
בבסיס ברמלה ("טרוקדרו") ובחוליות אלו נעשה גם פענוח צפנים של מברקי האויב בשטח באמצעות יכולות מקומיות. כאן החל לראשונה להתבלט שאול שמאי שהוזכר לעיל. שמאי נמנה על גרעין צעירים עולי עיראק שכלל גם את יהודית בכור שהיה שותף להקמת קיבוץ חומה ומגדל בארי בנגב המערבי ב- 1946. חלק מאנשי הגרעין התגייס בתחילת 1948 לפלמ"ח, שאול שמאי עצמו עבר קורס מ"כים, שרת בחטיבת הראל, ושם אותר עם אחרים ע"י מרדכי בן-צור. הוא שרת תחילה בבסיס ברמלה, אחר כך בקטרה ולבסוף בבסיס בבאר שבע, שם חזר ופגש את רעייתו לעתיד שלומית הר-שפי שהיתה קשרית בחטיבת הראל. יכולותיו רבות התהילה של שאול שמאי בתחום שבירת הצפנים החלו אז להתגלות, והוא הועבר למפקדת ש.מ.2 ביפו בספטמבר 1949 לאחר ששרת בבסיס "דרום" בבאר שבע. במהלך שנות ה- 60 ותחילת ה- 70 שאול שמאי עמד בראש ענף שבירת הצפנים ביחידה 848 (כינויה הקודם של יחידה 8200), לאחר פטירתו ב-1972 בהיותו בן 47 בלבד הוענק לו באותה שנה ציון לשבח יוצא דופן על מפעל חייו מהרמטכ"ל[13], ו"בנין שאול" במפקדת היחידה בגלילות נקרא על שמו.
הקמת בסיס "דרום" של 8200 על יוצאי חוליות ההאזנה של הפלמ"ח
יומיים לאחר כיבוש באר שבע ב- 21 באוקטובר 1948, באישור מח"ט חטיבת הנגב נחום שדמי, הוחל בהקמת בסיס האזנה קדמי בתחנת הרכבת התורכית בעיר בפיקודו של מרדכי בן צור. בן צור אייש את המקום בחיילי החוליות שפעלו בצמוד לחטיבות הפלמ"ח שעליהן המשיך לפקד במסגרת ש.מ.2. הבסיס שהפך בהמשך לבסיס "דרום" של ש.מ.2, השתלב, כמתואר בהמשך, במבצעי צה"ל הגדולים בנגב (יואב, חורב ועובדה) והוא שמש גם כבסיס היציאה אליהם של חוליות ההאזנה ובסיוע ישיר למבצעים[14].
בסיס "דרום" היה בסיס הקבע הדרומי הראשון של יחידה 8200 והוא פעל במשך שנים רבות. קיומו מונצח כיום באתר תחנת הרכבת התורכית בבאר שבע כ"מתחם הקטר 70414".
חוליות ההאזנה במבצעי סיום המלחמה
מבצע יואב וכיס פאלוג'ה
ההפוגה השניה הותירה את הנגב מנותק ממרכז הארץ ועם חשש ממאמצים בריטיים להעבירו לעבר הירדן. ניסיונות להסדרת העברת שיירות לישובים הנצורים עם המצרים לא צלחו, ומטרת המבצע הייתה לפרוץ את המצור בכוח. במבצע שנערך ב- 15 עד 22 באוקטובר השתתפו חטיבות יפתח וגבעתי, חלק מחטיבת הנגב, גדודים מחטיבה 8 וכוחות נוספים במסגרת חזית ד' בפיקוד יגאל אלון. דלילות הקשר הקווי באזור הדרום וההכרח בשימוש נרחב בקשר אלחוטי ע"י הכוחות המצרים באזור הדרום הביאו לכך שההאזנה הייתה מקור הידיעות העיקרי במבצע.
קודם למבצע, חולית ההאזנה שסופחה לחטיבת יפתח הופעלה לראשונה לסיוע טקטי ע"י רחבעם זאבי שהיה קמ"ן החטיבה בתחילת אוקטובר בקרבות ח'רבת מחאז. רשתות מצריות בדרג בכיר שאותרו ודוחות שעברו בהם חשפו את מצבת הכוחות המצרים ומיקום יחידות ומפקדות. הכיסוי בש.מ.2 ביפו ובחוליות ההאזנה של מפקדת החזית והחטיבות הניב ידיעות ערכיות רבות ובכללן קריאות לסיוע ותגבור, נסיגת כוחות ומידע שוטף רב. ראוי לציון מיוחד פענוח מברק המפקדה המצרית לנסיגת הכוחות המצריים לקו עזה באר שבע ע"י דוד זכריה בש.מ.2 ביפו[15] שהביא מיידית להחלטה המדינית על כיבוש באר שבע.
המבצע הותיר כוח מצרי נצור בסדר גודל של חטיבה בכיס פאלוג'ה (אזור צומת פלוגות ליד קרית גת של היום) שנחלץ רק לאחר הסכם שביתת הנשק עם מצרים. תקשורת האלחוט של הכוחות הנצורים בכיס כוסתה באופן שוטף על ידי חוליות חזית ד' והיא תרמה רבות למעקב ושיבוש ניסיונות חילוץ הכוח הנצור והעברת אספקה אליו. כך לדוגמה בראשית דצמבר 1948 נקלט בחוליה בבאר טוביה מברק מוצפן על שיירת גמלים שהיתה בדרכה להעברת אספקה לכיס, היא נלכדה ועמה מפתחות צופן לחודש שלם דבר שסייע לפענח את מברקי הכוח הנצור במשך חודש ואחריו.
מבצע חורב
המבצע החל בליל 22-23 בדצמבר 1948 במטרה לזרז את מצרים לסיים את המלחמה. הוא היה המבצע המורכב ביותר במלחמה, וצה"ל פעל בו בכיוון מרכז הנגב וצפון סיני – מעבר לגבולות ארץ ישראל המנדטורית במאמץ רב זרועי.
כמו במבצע יואב ההאזנה במבצע זה הייתה גורם האיסוף המרכזי לקראת המבצע ובמהלכו[16]. הכיסוי בש.מ.2 ביפו סיפק ידיעות על עומק המערך המצרי, ובמקביל הופעלה האזנה טקטית נרחבת בדרגי החזית והחטיבות על ידי החוליות ההאזנה למתן ידיעות טקטיות ומיידיות לכוחות. מערך ההאזנה הטקטית כלל ארבעה צוותים שפעלו בבסיס "דרום" בתחנת הרכבת התורכית בסמיכות למפקדת חזית ד' בבאר שבע וארבע חוליות נוספות שסופחו לחטיבות:
חטיבת הנגב /חטיבת הראל – החוליה התמקמה ברביבים, ומשם סייעה לחטיבה בקרבות ביר עסלוג'. לאחר מכן התקדמה עם החטיבה עד אבו עגילה ולאחר שהמצרים נסוגו האזינה לרשת המבצעים הכללית שרוכזה באל עריש. חטיבת הראל החליפה את חטיבת הנגב בתחילת ינואר 1949, והחוליה סופחה אליה וסייעה לה בציר ההתקדמות עוג'ה-רפיח ובקרבות בצומת רפיח.
חטיבת גולני – החטיבה פעלה בגזרת עזה וחאן יונס והחוליה פעלה ממפקדת החטיבה.
חטיבת אלכסנדרוני - חוליה נייחת פעלה מול הכוחות בכיס פלוג'ה סייעה בתכנון המתקפה על הכיס וסיפקה מודיעין מלווה במהלכה.
חטיבה 8 - החוליה פוצלה בין מפקדת החטיבה לגדוד 89 ונפגעה עקב כך.
האזנה טקטית התקיימה גם בדרג הגדודים – מחלקת הסיירים של גדוד 9 מחטיבת הנגב התחברה לקו טלפון מצרי שחיבר את קמפ-א-שרף עם עוג'ה, ובשלב השני לקו בין קציימה ואבו עגילה לאל עריש. בתחילת ינואר 1949, לקראת ההתקפה על משלטי רפיח נעשה חיבור לקו בין רפיח למפקדה הכללית באל עריש.
מבצע עובדה
מבצע עובדה שהיה במבצע האחרון במלחמה החל ב- 5 במרץ 1949 במטרה להבטיח את ההשתלטות על הנגב שהיה בתחום המדינה היהודית בתכנית החלוקה, ולמנוע את תפיסתו על ידי הירדנים המצרים או הבריטים. המבצע התנהל בפיקוד מפקדת חזית ד' ומפקדה יגאל אלון. שתי חוליות האזנה השתתפו במבצע בצמוד לשתי החטיבות שהשתתפו בו:
חטיבת הנגב (חטיבה 12) – אנשי החוליה הוטסו עם כוחות מהחטיבה מבאר שבע למינחת "שדה אברהם" (באזור עובדה כ-50 ק"מ מאילת) שם היה מטה קדמי של מפקדת החזית. הצוות שהה במטה החזית במקום מספר ימים אך לא היתה לו כבר כמעט תעסוקה.
חטיבת גולני (חטיבה 1) – החוליה נעה לאורך הערבה בצמוד לחטיבה ותרמה רבות לאבטחת תנועתה עד ההגעה לאילת. אנשיה[17] זכו למכתב הערכה ממנהל ש.מ.2 סרן (דאז) מרדכי ורצמן שבו העביר להם את הערכת מח"ט גולני (נחום גולן), את הערכת ר/מחלקת המודיעין ואת הערכתו על תרומתם להצלחת המבצע.
הידיעה החשובה ביותר נקלטה ב-9 במרץ 1949 ע"י ש.מ.2 (לא ברור אם מבסיס היחידה ביפו או במחלקה שליוותה את חט' גולני) ובה הנחייה לכוח הירדני לסגת ממשטרת אום רשרש לעקבה. מפקד החזית יגאל אלון עידכן במברק את שני המח"טים כי לפי ש.מ.2 האויב יפנה את כוחותיו מתחומי ישראל ויעבירם לעקבה ושינה את התוכנית המבצעית בהתאם. מטוס סיור אימת את הידיעה למחרת בבוקר, וכוחות גולני וחטיבת הנגב שהגיעו לאום רשרש מצאו את המקום נטוש.
הערכתו של יגאל אלון הובעה עוד קודם, בכנס חיילי ש. מ. 2 של חזית ד' שהתקיים בשלהי דצמבר 1948 בבסיס בתחנת הרכבת בבאר שבע, נאמר על ידיו בין היתר: " אתם לא יודעים כמה גדודים חסכתם לנו על ידי אי הצבתם במקום שלא היו דרושים שם"[18].
סיכום
הצורך בהאזנה טקטית צמודה לכוחות הלוחמים בשטח היתה מוכרת עם תחילת מלחמת העצמאות. עם זאת, מימושה המעשי נעשה בפלמ"ח ביוזמתם של זרובבל ארבל, קמ"ן חטיבת הראל ועוזרו מרדכי (מוטקה) בן צור. להקמת חוליות ההאזנה בשלוש חטיבות הפלמ"ח אותרו לוחמי פלמ"ח דוברי ערבית שהיוו את התשתית לחוליות אלו. משך פעולת החוליות במסגרת הפלמ"ח היה קצר. הפלמ"ח פורק אך הן המשיכו לפעול בחזית ג' לאחר מבצע "דני" (כיבוש רמלה-לוד) ובעיקר בחזית ד' במבצעי סיום המלחמה בנגב, לתוך סיני ולכיבוש הערבה ואילת (מבצעי יואב, חורב ועובדה) – חזיתות ששלד הפיקוד בהן והכוחות העיקריים היו יוצאי הפלמ"ח.
לאחר פירוק הפלמ"ח החוליות היו כפופות לש.מ.2, יחידת ההאזנה המרכזית שממנה צמחה יחידה 8200 של ימינו. יוצאי החוליות נקלטו ביחידה בראשיתה, ולאחר סיום המלחמה יוצאיהן שרתו בבסיס "דרום" של היחידה בבאר שבע ואחרים עברו למפקדת היחידה ביפו. הבולט מבין יוצאי החוליות היה סא"ל שאול שמאי ז"ל שהיה בשנים 1967-1972 מפקד מרכז החיבור לאחר שהתבלט ביכולות יוצאות דופן בתחום זה.
חוליות ההאזנה שהוקמו בפלמ"ח כאמצעי איסוף ישיר לכל אחת מחטיבותיו מהוות מורשת לעשורים הבאים. סיגינט טקטי צמוד וישיר לעוצבות הלוחמות בצה"ל הוא תחום שהתקיים ביחידה 8200 לכל אורך שנותיה, אך הוא לא היה במרכז עשייתה. דווקא בשני העשורים האחרונים אנו עדים לשינוי בתחום זה כשהטכנולוגיה ותפיסות עדכניות מאפשרים הנגשה של סיגינט מדויק ורב ערך לעוצבות הלוחמות, בדומה לתרומה רבת הערך של חוליות ההאזנה במלחמת העצמאות.
נכתב ע"י: רס"ן (מיל) יוסי דגן
הערה: המאמר נכתב לרגל יובל ה- 80 ליסוד הפלמ"ח. הוא מבוסס על מקורות זמינים בלבד בשל סגירת הארכיונים בתקופת משבר הקורונה 2020-2021.
[1] סיכום פגישה בין איסר בארי ליגאל ידין – מאתי לידין 14.5.48 2169/50/75 וכן: שלמה שמיר, תקן מס' 25/48 שרות מודיעין שנכנס לתוקפו מיום 1.8.48.
[2]ראה: יצחק רבין, מחלקת המבצעים של המטה, ספר הפלמ"ח, כרך שני, עמ' 734-736, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז
[3] עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול, הוצאת דביר, 2013, עמ' 118 , והערות 3 ו- 12 עמ' 297 עפ"י ראיון שערך אורי מילשטיין עם משה מן ב- 1979 , ארכיון יד טבנקין.
[4] יצחק נבון, ירושלים – עיונים במערכה על העיר במלחמת העצמאות, ניר מן ואיתמר רדאי (עורכים), ע"מ 20-21
[5] הרשימה כלולה במסמך שהיה שמור במורשת 8200. ראה: לקט מורשת 2003-05 – פעילות צוותי ההאזנה ליד חטיבות הפלמ"ח הדרומיות.
[6] זהבה אוסטפלד, צבא נולד, משרד הבטחון, 1994 עמ' 729, 741.
[7] מכתב מקצין מנהלה מטה חזית א' מר/7/ 5102 חטיבות ולמחוזות מ- 19.ספטמבר 1948
[8] סא"ל מרדכי (מוטקה) בן -צור (בינצ'בסקי), שם
[9] יואב גלבר, ניצני החבצלת, כרך א', עמ' 490, משרד הבטחון, 2000
[10] מורשת 8200, לקט מורשת 2002-08 : בסיס הקליטה ברמלה – בסיס טרוקדרו.
[11] הפרוט על פי: 1. מכתב זיכרונותיו של שלמה שלם המובא ב: לקט מורשת 2003-05 – פעילות צוותי ההאזנה ליד חטיבות הפלמ"ח הדרומיות.2. לקט מורשת 1999-07 ראיון עם יהודה מורג – אבני דרך. וגם: לקט 2013-02 שאול שמאי.
[12] דוד גרין ואבנר דיין, אריה אליאס – הטכנאי הציב צינור ברזל בשדה וזו היתה האנטנה שלנו, מגדלור, גיליון 10 דצמבר 2007. מכ"נים עדיין לא היו אז וזיהוי מיקומים נעשה עפ"י תכני התקשורת.
[13] רון פונדק, איש הצפנים, הארץ, 8 בינואר 1993. הפרטים הנוספים מבוססים על החוברת: סא"ל שאול שמאי - דברים לזכרו מפי קרובים ומיודעים לו - דצמבר 1975 (שמורה באתר מורשת 8200) וכן על שיחה עם בנו עופר שמאי ב- 4.8.2020
[14] לקט מורשת 1999-07 אבני דרך בהתפתחות היחידה ע"פ ראיון עם אל"מ יהודה מורג וגם: לקט מורשת 2000-03 בסיס דרום – בסיס הקליטה הדרומי הקבוע הראשון בסוף 1948, מורשת 8200.
[15] אברהם שרוני, למען הדיוק ההיסטורי, נעשה ונשמע, גיליון 5, נובמבר 1998, הוצאת עמותת ש.מ.2
[16] הפירוט מבוסס על: יואב גלבר, ניצני החבצלת, כרך ב', הוצאת משרד הבטחון, 2000 עמ' 793-795
[17] זאב חוסני – מפקד מחבר ואלחוטן בערבית, הרי אולבסקי (עופר) - אלחוטן באנגלית לתקשורת הליגיון, עובדיה שיראזי - אלחוטן בערבית, ומאיר משעל – נהג ומסייע.
[18] שלמה שלם, מכתב למורשת 8200 מיום 5.6.2003. ראה: לקט מורשת 2003-05 – 1948 – פעילות צוותי האזנה ליד חטיבות הפלמ"ח הדרומיות, מורשת 8200