אל"מ יהודה מורג ז"ל ממקימי המערך הטכני ביחידה

יהודה נולד בפתח תקווה ב- 1930 והוא אח בכור לשתי אחיות. בשנת 1947 עבר עם משפחתו לירושלים וביום הולדתו העברי ה-17, חגג עם כל היישוב את הכרזת האו"ם על החלוקה (נובמבר 1947) ולמרות גילו הצעיר התנדב לשרות בעקבות ההכרזה על "המפקד לשרות העם". יהודה הופנה לקורס אלחוט מורס ובפברואר 1948 הוצב כאלחוטן בתחנת האלחוט של שירות הקשר (לימים חיל הקשר) בירושלים.

במרץ 1948 נפגש יהודה באקראי עם יום טוב עיני (לימים סא"ל ביחידה 8200) אשר שכנע אותו להצטרף ליחידתו – יחידת האזנה שפעלה בירושלים מטעם הש"י (שפ"ן – שרות פענוח נסתרות) והאזינה לשלטונות המנדט הבריטי ולשידורי האלחוט הערבי של הכוחות הערביים הבלתי סדירים. בנוסף לתפקידו כאלחוטן, התנדב לסייע לקצין הטכני ראובן בלום, שלימים היה מפקד יחידה 8200, ובהמשך דרכיהם השתלבו בהמשך ביחידה בתחום הטכני.  

במהלך מלחמת העצמאות לאחר הסרת המצור מעל ירושלים, עבר יהודה לפעול בחזית ג' ברמלה בבסיס טרוקדרו, משם יצא לפעילות האזנה בשטח. בהמשך היה יהודה בין הראשונים שהקימו את בסיס דרום בתחנת הרכבת התורכית בבאר שבע עם כיבוש העיר (אוקטובר 1948). אחרי המלחמה עבר למפקדת היחידה לבסיס בית ביבי ביפו והיה מראשוני העובדים ב"מעבדה", הגוף הטכני הראשון של יחידת ההאזנה (אז תחת הכינוי ש.מ.2). 

יהודה היה בין מקימי המכ"ן. בשנת 1955 יצא מטעם היחידה ללימודי הנדסת אלקטרוניקה בטכניון במטרה לבסס את יכולת ההנדסה והפיתוח ביחידה ועם סיום לימודיו חזר להוביל את נושא המכ"ן. היו לו סיפורים מרתקים על פתרונות שמצא ואנשים שהצטרפו אליו בשמחה ובמסירות למשימה בתחילת הדרך.

בשנת 1961 בניסוי שערך הוכיח שאפשר לקלוט מכ"מים מהקרקע בניגוד לעמדת חיל האוויר ובהמשך היה בין מקימי תחום האלינט ביחידה ובתוך כך ראש ענף האלינט הראשון.

בשנים 1965-6 יהודה היה מופקד על רכש מערכת אלינט חדשנית "אקספורט" . הוא איפיין אותה והיה מופקד על קליטתה והפעלתה בארץ.

בסוף 1966, ביוזמת אלי זעירא (אז אל"מ, רמ"ח איסוף), בחן יהודה את הפעלת המערך המרחף. 

לפני מלחמת ששת הימים קודם לדרגת סא"ל. במאי 1968 הוא העביר את הפיקוד על ענף האלינט לחברו סא"ל חיים רוטמן (ז"ל) וקיבל את הפיקוד על ענף 20 (בהמשך ענף הנדסה).

תרומת האלינט במלחמת ששת הימים הייתה פורצת דרך להצלחת מבצע "מוקד" – קבלת המידע שאיפשר לחיל האוויר להשמיד את חילות מדינות ערב שנטלו חלק במלחמה.

יהודה יזם פתרון יצירתי לבעיה טכנולוגית מבצעית באמצעות אנטנה מיוחדת. הפתרון אומץ והקמת האנטנה הוטלה על חברו סא"ל יעקב שני (ז"ל), והביאה להצלחה מבצעית. עד היום האנטנה קרויה "אנטנת שני", יהודה בצניעותו לא ביקש שיכירו ביוזמתו.

באוגוסט 1969, העביר את הפיקוד על הענף לאריה בנטוב (אז סא"ל, לימים מפקד היחידה). והתמנה לראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בארה"ב.

בקיץ 1973 יצא יהודה ללימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה והעביר את התפקיד ליעקב שני. עם פרוץ המלחמה עזב את לימודי התואר השני וחזר למשלחת הרכש לסייע במאמץ המלחמתי.

בנובמבר 1973 חזר לארץ לבקשת יואל בן פורת (ז"ל) מפקד היחידה דאז. בשלב ביניים מונה כרע"ן מערכות שליטה ובקרה ובמרץ 1975 קודם לדרגת אל"מ וקיבל מינוי כמפקד המרכז הטכני הראשון (7147). בתקופה זו גם ריכז את איפיון מערכת הסיגינט המוטסת וניהל את המגעים עם התעשייה בארה"ב – לטובת פרויקט שנודע לימים כמערכת "טופז".

כקצין וכמפקד לאורך השנים יהודה שימש גם כמורה וכמחנך. תמיד היה קשוב לפקודיו, קצינים חיילים ועובדי צה"ל, ולכל מי שעבד אתו, תמיד נתן מענה לכל פניה או בקשה, תמיד העמיק עד למציאת פתרון ונתן חשיבות רבה לדרך ולכך שמבצעי המשימה יבינו על מה ולמה הם מבצעים אותה, ללא קשר לדרגתם או מיקומם בשרשרת הפיקוד. תמיד פרגן לאנשי צוותו והצטנע, תמיד בחיוך צנוע, שמר על קשרי חברויות של עשרות שנים.

ב-1977 פרש מצה"ל, בנאום הפרידה מהיחידה ציטט את מאמר הלל הזקן "אם אין אני לי, מי לי?" בתארו את דור המייסדים כחדורי השליחות שהוטלה עליהם מלמעלה והחובה שחשו לבניית ביטחון המדינה וחוסנו הצבאי של עם ישראל מרגע קום המדינה, בהבנתם שאם הם לא יעשו, לא יהיה מי שייעשה במקומם. תמיד הכיר תודה לכל מי שעשה את העבודה, עם או בלי משאבים, וחש סיפוק רב ממה שהיחידה הפכה להיות ברבות השנים, משימוש בציוד משומש ממחסני עודפים לשימוש בציוד מודרני ומתוחכם שבמשך שלושה עשורים הוא אפיין והטמיע.

לאחר הפרישה מילא תפקידים ניהוליים בתעשייה האווירית, שירת במילואים ביחידה ובמו"פ אמ"ן כ-16 שנים. במשך שנים שמר בסוד את הביוגרפיה שלו... בנובמבר 1986 היה בין הראשונים שהצטרפו ליואל בן פורת והקימו את "עמותת שמ-2" (יוצאי 8200).

ב- 2016 קיבל את אות תש"ח מארגון "צוות" וב-2017 קיבל במעמד נשיא המדינה אות הוקרה במסגרת אירוע "דור המייסדים" על פועלו ותרומתו להקמת יחידה 8200 ועיצוב דמותה לדורות.

נפטר בראש חודש ניסן תשפ"א, בגיל 90, לאחר שזכה ל-63 שנות נישואין עם בחירת ליבו, הדסה, ולשני בנים ובת (שלושתם שירתו בצבא כקצינים), נכדים ונינים. יהי זכרו ברוך.

כתב: מנחם בידרמן.