הצוות שהשתתף בתקיפה (מהרחוק לקרוב): מימין: ישראל שפיר, אמיר נחומי, דובי יפה וזאב רז. משמאל: אילן רמון, יפתח ספקטור, חגי כץ ועמוס ידלין. (מתוך: ויקיפדיה)
לוח השנה של מדינת ישראל וצה"ל כולל בחודש יוני ארבעה אירועים מרכזיים בתולדות ביטחון ישראל, כאלה ששינו את מהלך ההיסטוריה: ב-1967 מלחמת ששת הימים, שבה נלחם צה"ל בשלוש זירות מצרים, ירדן וסוריה וכבש שטחים ששילשו את שטח המדינה - מרחבי סיני, ירושלים המזרחית והגדה המערבית ורמת הגולן; ב-1981 מבצע "אופרה" בה השמיד חיל האוויר את הכור הגרעיני בעיראק; ב- 1982 מבצע "שלום הגליל", שהיה לימים מלחמת לבנון הראשונה, לחימה בתשתית הטרור בלבנון שהביאה לנוכחות של 18 שנה בדרום לבנון עד לפינוי מלא בשנת 2000; ב-2006 מלחמת לבנון השנייה, בה נכנסנו ויצאנו אחרי 43 ימי לחימה.
בחרנו הפעם להתמקד במבצע "אופרה".
הרקע: הקמת יכולת גרעינית בעיראק
לעיראק לא הייתה תשתית מדעית כשהצהירה לעולם, כי בכוונתה לבסס את משק האנרגיה שלה על חשמל גרעיני. הדבר עורר חשדות כבדים, נוכח העובדה כי עיראק נמנתה על יצואניות הנפט הגדולות בעולם. לגבי ההתחלה המדויקת של יצירת היכולת הגרעינית בעיראק ישנן כמה גרסאות, שכולן מתייחסות לשנות ה-70. שמו של הפרויקט אצל הצרפתים היה "אוסיראק", שילוב שמו של דגם הכור הצרפתי "אוזיריס" יחד עם המילה "עיראק", ואילו העיראקים כינו את התוכנית - "תמוז" על-שם מהפכת 17 ביולי 1968, המועד בו עלה הבעת' לשלטון בעיראק. ב-1974 חתמה עיראק, בהנהגת צדאם חוסיין, על עִסקה עם ממשלת צרפת, בראשות ז'אק שיראק, לבניית שני כורים גרעיניים בעיראק על ידי הצרפתים. המימון העיראקי התבסס על הכנסות מהנפט, שגדלו מאוד בשל התייקרות הנפט בעקבות אמברגו הנפט הערבי של 1973. העיראקים ראו בצרפתים מי שסייעו לישראל בבניית דימונה, ועל כן ציפו לתמורה נאותה לערבים. צדאם חוסיין יצא בפומבי באיומים על ישראל, עוד לפני שהיה לעיראק כור פעיל.
המודיעין הישראלי עקב אחר נושא הגרעין העיראקי בעדיפות גבוהה:
מעקב אחר התקדמות הפרויקט הגרעיני
סיכול מבצעי של הפעלת הכור - בשנים 1979-1981 רבו הדיווחים על פעולות מסתוריות שונות ברחבי אירופה לפגיעה בציוד ובאנשים שהיו קשורים להכנות ליצירת תשתית גרעין צבאי בעיראק. הבולטות בפעולות אלה היו בצרפת ובאיטליה, נגד ציוד שהיה מיועד לכורים העיראקיים, וכן איומים על מדענים וטכנאים צרפתים וערבים.
מאמצי סיכול מדיני - מיד עם חתימת העִסקה הצרפתית-עיראקית, ב-1974, החלה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין לפעול לשינוי עמדת צרפת בעניין החוזה או להשיג את ביטולו. הכור העיראקי היה אחד הנושאים שנדונו בחפיפה בחילופי השלטון בין יצחק רבין ומנחם בגין ב-1977. ראש הממשלה היוצא דיווח לבגין על מאמציה של עיראק לפתח פצצה גרעינית ועל המעקב של המודיעין הישראלי אחר ההתפתחויות בנושא. בתפיסתו של בגין, שהוריו, אחיו ואחותו נרצחו בשואה, היווה הכור העיראקי איום בסדר גודל של שואה שנייה לעם היהודי, והפעם במולדתו החדשה-ישנה. הפניות לממשלות צרפת ואיטליה שתפסקנה לסייע בידי עיראק לא הועילו. גם הפניות לממשל האמריקני שישפיע על ממשלות אלה לא נשאו פרי.
היערכות לפעולה צבאית
הוקמה קבוצת עבודה בין-שירותית (תחילה בכינוי "קלע דוד" ואחר כך "עידן חדש") בראשות סגן ראש המוסד נחום אדמוני, ובהשתתפות תא"ל אביעזר יערי, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, שנועדה לבחון את כל המידע ממגוון המקורות, ולהעריכו בלוויית משמעויות מבצעיות.בסודיות מרבית הוחל בהכנת מודיעין למבצע אפשרי בעיראק. מספר שותפי הסוד צומצם עד למינימום, והוקפד על מידור בין הגורמים השונים.
ב-14 באוקטובר 1980, בדיון של ועדת השרים לביטחון בסוגיית הכור בעיראק, הסתייגו ראשי המודיעין - יצחק חופי, ראש המוסד ויהושע שגיא, ראש אמ"ן החדש, ממבצע צבאי. לעומתם, הרמטכ"ל רפאל איתן, תמך בפעולה צבאית. בתוך שני הארגונים, אמ"ן והמוסד, נחלקו הדעות בין שוללים ומחייבים, בייחוד כשהגיעו הדברים להכרעה קונקרטית. מחלקת המחקר באמ"ן בראשות תא"ל אבי יערי חִייבה את התקיפה ואילו ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, התנגד. מצב דומה התרחש במוסד - ראש המוסד, יצחק חופי, המליץ נגד תקיפה, ואילו סגנו, נחום אדמוני, היה בעדה וטען כי תקיפה בעיראק תשמש לקח לאחרים.
תקיפת הכור - מבצע "אופרה"
תקיפת הכור נדחתה פעמיים. הדחיות יצרו חשש מדליפת מידע שעלולה לסכן את ההפתעה המוחלטת שנדרשה כאן. ההכנות המבצעיות לתקיפה נעשו במידור מלא ובסודיות מוחלטת. הטייסות שנועדו להשתתף במבצע הוכנסו לכוננות הגבוהה ביותר, אך מטעמי ביטחון הוכנסו לכוננות זו גם טייסות נוספות שתודרכו לגבי תקיפה בלבנון, כביכול. כחלק מהמידור ומשמירת הסודיות התקיימה כמתוכנן מסיבת ערב חג השבועות, יום המבצע, בביתו של ראש המוסד חופי. הוא לא ביטל את האירוע, ואיש מהאורחים לא הבחין בתכונה למבצע כה משמעותי עם מעורבות עמוקה של המוסד.
ב-7 ביוני 1981, ערב חג השבועות תשמ"א, בסביבות השעה 18:30 (שעון בגדד) הפציצו מטוסי F-16 של חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני העיראקי באל-תוית'ה, עשרים ק"מ דרומית לבגדד. (שם המבצע - "אופרה". שם-הקוד במודיעין - "גבעת התחמושת").
התקיפה נמשכה חמישים שניות מרגע שהמטוס הראשון במבנה תמרן לתקיפה ועד שהטייס האחרון, אילן רמון, שחרר את הפצצות. על היעד הוטלו שש-עשרה פצצות בנות טון כל אחת. הכור נחרב והמטוסים חזרו בשלום.
בהתאם להחלטת הממשלה נמנעה ישראל להודיע על הפעולה. הודעה חשאית בלבד נמסרה לאמריקנים, אך לאחר שרדיו רבת-עמון הודיע על פעילות חיל האוויר הישראלי בעיראק פורסמה הודעה רשמית, ובה נאמר כי "ידוע לישראל בוודאות שעיראק עמדה להכין פצצות אטום המיועדות לשימוש נגד ישראל. לפיכך החליטה ממשלת ישראל לפעול בלא דיחוי נוסף כדי להבטיח את שלומו של עמנו".
השתתפות היחידה במבצע
היחידה תרמה את חלקה משנת 1975 שהנושא הוכנס לצי"ח האיסופי המרכזי שלה. איסוף המל"מ חייב כניסה לתצורות איסוף חדשות על מנת לכסות את צינורות התקשורת שבין עיראק למדינות אירופה שתרמו לבניית הכור, בעיקר צרפת.
היחידה פיתחה מערכות מיוחדות שהיוו את הבסיס למערכות הניטור והחליצה של מילות מפתח בתקשורת הכתובה, וחליצת מידע תקשורתי אוטומטי חכם במערכות התקשורת בעידן שרק החלו להיכנס אליו מחשבים שיש ביכולתם לסנן כמויות גדולות של מידע. במערכות הללו שפותחו למשימות הללו, שובצו מיני מחשבים כדוגמת HP2100 או NOVA עם זיכרון של 32K (שלושים ושניים K!!!) ללא דיסק קשיח, בעלות של 200,000$. [לסמארטפון בינוני כיום יש זיכרון פנימי פי 4 מיליון מזה].
עיקר הכיסוי הזה היה בירקון ובבסיס משנה נוסף. כ"א מיוחד בתחום האלחוט, העיבוד, התרגום והחיבור הוכשר במיוחד לשפר את יכולות הסינון של המידע שבצי"ח. אנשי מחקר, שהנושא בתחום התמחותם, שוגרו לירקון לסייע בהכשרת הצוותים ובעבודתם. צי"חים מבצעים הועברו ליחידה מטעם "המוסד", כולל נציגים שפעלו ביחידה לסייע למבצעי המוסד לסיכול תהליך הבניה וההפעלה של הכור.
לצד ההכנות של חה"א הופעל גם המערך המוטס. לקראת המבצע בוצעו 3 ימי טיסות מאור ראשון ועד הצהרים לאיתור שגרת פעילות מערך ההגנ"א בעיראק (איזבל 5). ביום המבצע ביצע ה"טופז" (בואינג 707 של היחידה לאיסוף קומינט ואלינט) טיסה לאבטח את תנועת מטוסי הקרב ולוודא שמים נקיים הן מבחינת מערך המכ"מים, הנ"מ והטק"א העיראקי ולאורך המסלול מעל ירדן וערב הסעודית, והן מבחינת אפשרויות גילוי של מערך תצפיות בעין במדינות הללו. בדרכם חזרה אותרה התעוררות של מערך ה-ס.א 6 , גאנדישים בעיראק ומערך המכ"מים ב H3 ובירדן.
לאחר ביצוע המשימה, נערכה היחידה לאפשרות של תגובה עיראקית על המבצע והכפילה את היקף הכיסוי הרלבנטי לנושא העיראקי, היבשתי ובעיקר האווירי. קוימו טיסות יומיות לאבטחת שמי המדינה, עד לפיתוח מערך קליטה קרקעי ב"עוז" לכיסוי ש"ת במערב עיראק.
היחידה הוכיחה את עצמה הן בתרומה לאיסוף המל"מ המדויק על מהלך בניית הכור וכל מי שעסק בכך, והן בכיסוי המלווה והאוחר למבצע.
כתבו: תא"ל (מיל') ד"ר אפרים לפיד ואל"מ (מיל') נעם שפירא