חלון לים התיכון

השתתפות היחידה בשיחות הסכמי שביתת הנשק עם מצרים ברודוס 1949

רקע:

לפני 72 שנה, ב- 13 בינואר 1949, החלו באי רודוס שביוון שיחות על שביתת הנשק בין ישראל למצרים. יחידה ש.מ2, לימים 8200, הוציאה צוות שהצטרף למשלחת המו"מ על מנת לתת מודיעין מלווה. פלישת צבאות ערב עם הכרזת המדינה ב-15 במאי 1948, הגיעה מבחינתם למבוי סתום, לאור הישגיה של מדינת ישראל. על כן, חיפשו מדינות ערב לקראת תחילת 1949 דרך מדינית להגיע להסדר מוגבל עם ישראל. מחד גיסא, הסדר שימנע את התגברות המלחמה, ומאידך גיסא יעצור את חרפת מצבן. גם ישראל, אשר שילמה מחיר יקר מאד במלחמה זו (כ-6000 הרוגים, שהיוו אחוז אחד מכלל אוכלוסיית היהודים בארץ ישראל דאז), הייתה מוכנה להסתפק בהישגיה הצבאיים ולהתפנות לפתרון בעיות העלייה הבוערות ולבניית תשתית המדינה שזה עתה קמה.

ב-16 בנובמבר 1948, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם כי המצב בארץ ישראל מהווה איום לשלום העולם, וכי יש לכונן שביתת נשק מיידית בכל אזורי ארץ ישראל כצעד ראשון להסכם שלום. עוד הוחלט, כי השיטה יכולה להיות: משא ומתן ישיר או באמצעות האו"ם כמתווך.

יום לאחר קבלת ההחלטה על שביתת נשק, שלח ד"ר ראלף באנץ' לצדדים מכתב זהה, ובו הביע את תקוותו כי המשא ומתן של שביתת הנשק יתחיל בהקדם ויסתיים בהצלחה ובמהירות. ישראל הכריזה כי היא מוכנה לדון בהסכמי שביתת נשק עם מדינות ערב, אולם תשובת מדינות ערב להצעה זו הייתה שלילית.

מול הסירוב של מדינות ערב להיכנס למו"מ, ישראל רצתה להביא לתזוזה ולכן יזמה את "מבצע חורב", שבמהלכו חדרו כוחותיה לסיני ויצרו איום על כוחות הצבא המצרי, אשר היה ערוך באזור עזה. כך אילצה את מצרים להיכנס למו"מ על שביתת נשק עם ישראל, ובעקבותיה הלכו גם שאר מדינות ערב. נקבע כי המקום לעריכת שיחות אלה עם המצרים יהיה האי רודוס.  השיחות ברודוס החלו ב- 13 ינואר 1949.

המשלחת  הישראלית הייתה מורכבת מצוות מדיני ומצוות צבאי. בראש המשלחת הישראלית עמד וולטר איתן, מנכ"ל משרד החוץ, לצידו אליהו ששון, מנהל מחלקת המזרח התיכון במשה"ח, ראובן שילוח, יועץ לעניינים מיוחדים ושבתאי רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ. בראש הצוות הצבאי עמד האלוף יגאל ידין, ראש אגף המטה וסגן הרמטכ"ל, ויועציו לענייני מודיעין: רס"ן אריה סימון ורס"ן יהושפט הרכבי. האלוף דוד שאלתיאל וסא"ל יצחק רבין השתתפו בחלק מן השיחות. בראש המשלחת המצרית עמד הקולונל מחמד סיף א-דין. את המשא ומתן מטעם האו"ם ניהל ראלף באנץ'.

חלק מהמשלחת הישראלית-הצבאית בשיחות רודוסמימין לשמאל: רס"ן הרכבי, סא"ל רבין, אלוף ידין, רס"ן אריה סימון

על מנת לתת מודיעין מלווה לאירוע חשוב זה, החליט מפקד היחידה דאז מרדכי אלמוג, לצרף צוות מקצועי של היחידה, אשר יפעל ברודוס בצמוד למשלחת הישראלית הרשמית. בראש הצוות היחידתי עמד אברהם אילוני, אשר שימש באותה תקופה כסגן מפקד היחידה. הצוות היחידתי פעל בכיסוי של טכנאי קשר, האחראיים למתן שירותי קשר בין המשלחת הישראלית לבין הארץ.  הצוות כלל שבעה חברי צוות כדלקמן:

א. מפקד: אברהם אילוני, אשר שלט בעצמו גם בקליטת שידורי מורס.ב. אלחוטני מורס : ראובן ראם וכרמלה.ג. אלחוטן דיבור (ערבית) אחד, אשר היה גם מומחה "חיבור"  בערבית -  יהושוע חורש.ד. מומחה "חבור" באנגלית - מאיר שפירא.ה. 2 אלחוטניות נוספות

לפני יציאת הצוות לרודוס, קיבלו חברי הצוות תדרוך אישי ממפקד היחידה דאז, מרדכי אלמוג. הצוות המריא משדה התעופה "דוב" במטוס "דקוטה" של האו"ם ונחת ברודוס. פקידים יוונים רשמיים קיבלו את פניהם וסיפקו להם רכב (משאית קלה) לצורך הובלת הציוד שברשותם לאתר השיחות, במלון בשם "Albergo delle Rose hotel“.

1949 - צוות היחידה בשיחות רודוסמימין: ראובן ראם, אברהם אילוני, כרמלה, (לא מזוהה) , מאיר שפירא, יהושע חורש.

משימות הצוות היחידתי ברודוס:

א. איתור התקשורת של המשלחת המצרית - הנכנסת והיוצאת. החיפושים לאיתור תקשורת זו נערכו בתחום הת"ג במורס ובדיבור. ע"פ עדותו של אברהם שרוני, איתור התקשורת המצרית מרודוס הייתה משימה קלה יחסית בגלל קירבת המשדרים המצריים מה"חפשנים" שלנו .

ב. ניסיון לפענח במקום את התעבורה המוצפנת המצרית, אשר הייתה צפויה להיקלט במקום.

ג. לדווח לחברי המשלחת המנהלים את המו"מ את התעבורה שתאותר, תפוענח ותתורגם, מאת ואל, המשלחת המצרית.

תרומתו המודיעינית של הצוות היחידתי:

בסוגיה זו קיימות שתי גרסאות סותרות: האחת של יהושוע חורש, כפי שהיא מופיעה בספרו, בפרק המיועד לשיחות רודוס. והשנייה של אברהם שרוני, מפקדו דאז של יהושוע חורש.

חורש כותב בספרו כי התעבורה המוצפנת של המשלחת המצרית אותרה ע"י צוות היחידה. מבדיקה ראשונית שלו התברר לו שאין בה המאפיינים של ההצפנה המצרית הצבאית בשפה הערבית, אשר הוא היה מומחה לה. חורש ממשיך וטוען כי צוות היחידה גילה במקום כי מדובר בתעבורה בשפה האנגלית.   לעדותו, הצוות הצליח להתמודד עם תעבורה זו .

לעומת זאת, אברהם שרוני טוען כי הצוות לא הצליח להתמודד עם התעבורה הנסתרת שנקלטה במקום. רק בחזרתם לארץ, הובהר ע"י המומחים ביחידה כי תעבורה זו, שהייתה תעבורת משרד החוץ המצרי הייתה בשפה הצרפתית (לא הערבית ואף לא האנגלית).

הקשר הרציף עם מפקדת היחידה בארץ [היחידה אז ישבה בבית הייכל ביפו] תרם רבות למתן מודיעין מלווה לצוות שניהל את השיחות מטעם מדינת ישראל.

מחוויות הצוות היחידתי ברודוס:

הפרק בספרו של חורש, העוסק ב"שיחות רודוס", רווי בחוויות אישיות, אשר חווה חורש ברודוס. נזכיר אחת מהן:חורש מציין את תדהמת הקצינים המצריים בחדר האוכל של המלון, אשר ראו כי במשלחת הישראלית ישבו לאכול יחד בעלי הדרגות הנמוכות, וביניהם הוא עצמו (חורש), עם ראש המשלחת ובעלי הדרגות הגבוהות  סביב אותו שולחן. המצרים שלחו את נציגיהם הזוטרים לאכול בשולחן נפרד במטבח של המלון.

סיכום

כבר בימיה הראשונים נדרשה היחידה בינואר – פברואר 1949, מספר חודשים לאחר הקמתה, לתת מודיעין מלווה לשיחות מדיניות בעלות חשיבות אסטרטגית לעתידה של המדינה. היחידה הצעירה התארגנה במהירות. הן בהרכב צוות מקצועי שיענה לצורך המבצעי והן מבחינת הציוד הנדרש לביצוע המשימה בתנאי חשאיות, מידור מהסביבה וכיסוי אישי מתאים.  

ערך: אל"מ (בדימוס) נעם שפירא, על בסיס לקט שכתב סא"ל (בדימוס) משה עזוז.

מקורות:

1. ספרו  של  סרן (מיל) יהושוע חורש AN IRAQI JEW IN THE MOSSAD: .memoir of an Israeli  intelligence officer. ,Carolina,1997

2. חני זיו ויואב גלבר  ,"מאה שנות מאבק, חמישים שנות צה"ל", משה"ב, ת"א, 1998. (להלן- זיו).

3. לקט 1999/01 שנכתב ע"י סא"ל (בדימוס) עזוז משה.