עדות של סא"ל (דימ.) יצחק ורדי
עם סיום מלחמת "ששת הימים" מוטלות על חיל הים משימות לאבטחת חופים ארוכים, כשהסד"כ מונה שלוש משחתות, שלוש צוללות וכמה ספינות טורפדו קטנות. מתחילה סדרה של הפלגות קבועות של המשחתות לאורך חופי סיני עד צפונית לנמל פורט סעיד שבמוצא תעלת סואץ, במדיניות של "הפגנת נוכחות". לכל הפלגה כזאת מצטרף לפחות אחד מאנשי ההאזנה המושטת (חלקם היו חיילי היחידה) כאבטחה צמודה למבצע.
אחת ההצלחות של חיל הים אחרי מלחמת 6 הימים ב-1967 היה טיבוע של שני סט"רים (ספינות טורפדו) מצריים על ידי אח"י אילת (משחתת חיל הים) , מול חופי רומאני בצפון סיני. הקרב הוכרע במידה רבה בזכות המודיעין הסיגינטי הטקטי שנתן רס"ר יוסי ציפורי ז"ל, מי שהיה המדריך שלנו – המאזינים - לנושאי חיל הים ושהה בספינה באותה הפלגה. אחרי המלחמה השתחררנו משירות חובה, אבל להפלגות הנוכחות מול חופי סיני ופורט סעיד תמיד אחד מאתנו צורף במסגרת שירות מילואים.
החודש, לפני 52 שנה, בערב שבת חג הסוכות 20 באוקטובר 1967 יצאה אח"י אילת להפלגה לכיוון פורט סעיד, ללא צוות ההאזנה עליה. למחרת, שבת 21 באוקטובר, הכין הצי המצרי מארב של שני סטי"לים שיצאו לפתח נמל פורט סעיד, ולקראת הערב שיגרו טיל "סטיקס" שפגע בספינה, ולאחר מכן שוגר טיל נוסף, שגרם לטביעתה. התוצאה הייתה 47 הרוגים וכמאה פצועים. יש לציין, כי שיגור טיל סטיקס מהדגם שהיה בצי המצרי דורש תהליך די ממושך של הרכשת המטרה, שאחריו ניתן לעקוב הן במערכות הרדיו והן על ידי מערכת אלינט לגילוי שידורי מכ"מ ימיים, שהייתה בספינה, אולם היא לא אוישה באותו הזמן.
לו הייתה הספינה מאוישת באחד המאזינים של חיל הים, הדבר לא היה מתרחש! יכולנו להתריע בזמן אמת למפקד על ההכנות לירי הטילים ולהציל את הספינה.
ההתרעה שלא הייתה
כיסוי רשתות חיל הים המצרי התבצע אז רק במפקדת היחידה. לא היה כיסוי טקטי קבוע לרשתות כלי השייט המצריים (הבסיס במרכז סיני, בבל – אח"כ שנער - עדיין לא הוקם). כאמור הספינה הפליגה ללא המאזינים המיומנים, כמונו, שיכלו בוודאות לתת מענה לכל איום טקטי על הספינה באמצעות האזנה לרשתות הסטי"לים המצריים. הח"מ היה במילואים על גבי אח"י יפו שבועיים לפני האירוע באותו נתיב בדיוק.
החומר שהגיע מאולם הקליטה במפקדה חייב טיפול ארוך בהפקתו, וזמן יקר עבר עד שהונח על שולחן הקצין התורן לדיווח, ואז המתין לתורו בערימת המברקים מכל הנושאים האחרים (ח"א / מדיני/ יבשה מצרים/ יבשה סוריה/ ירדן/ עיראק וכד' ) שהונחו לפני התורן במפקדה. לכן הטיפול במברקים ההתרעתיים התעכב ולא ניתנה התרעה בזמן על ההכנות לירי הטילים על אח"י אילת.
באותה התקופה לא הייתה מודעות בחיל הים לצורך לעדכן את יחידה 515 (מספר היחידה באותה העת, 8200 כיום) בפעילות השוטפת של כוחותינו (וסיורי המשחתות נתפסו אז כשגרה). לפי וועדת החקירה שהוקמה לאחר האירוע, הגיעו 7 מברקים שהתקבלו והיו רלוונטיים, לא קיבלו מברקים אלה שום דחיפות בטיפול, כיוון שביחידה לא ידעו כי אח"י אילת נמצאת באזור המסוכן.
הלקח העיקרי מטיבוע אח"י אילת היה הקמת יחידה מיוחדת ייעודית במחלקת המודיעין של חיל הים, שתפקידה האזנה צמודה מושטת לכלי השיט לאבטחת הספינה. כך הוקמה בנובמבר 1968 יחידה 663. היחידה אוישה ע"י חיילי חיל הים יוצאי יחידה 515, שנמצאו מתאימים והדרכתם המקצועית בוצעה ביחידה.
לקח נוסף היה חובת עדכון מפקדת 515 (אח"כ 848 ולימים 8200) בכל פעילות מבצעית של חיל הים, ובעיקר כמובן לגבי כל מבצע. כך עודכן תמיד נציג ח"י במפקדת היחידה בכל פעילות, כדי לשפר את נושא ההתרעה.
אחרי מלחמת יוה"כ וכלקח מההצלחה של שילוב יחידה 663 בכל הקרבות הימיים למתן מודיעין טקטי צמוד ובזמן אמת, הוחלט שלכל הפלגה של סטי"ל, גם לאימונים, מצטרף צוות של יחידה 663 (מפקד שייטת הסטי"לים בעת המלחמה, האלוף יומי ברקאי, אמר לאחר הקרב הראשון, ש"הוא לא יוצא לים ללא ציפורי").
מנפתולי הגורל: אחד הסטי"לים המצריים שהשתתף בטיבוע אח"י אילת הועבר בדרך היבשה לבסיס הימי בע'רדקה שבים האדום מאוחר יותר. כמה סמלי, שבלילה של 21 באוקטובר 1973 הוא הוטבע על ידי לוחמי שייטת 13.
נכתב ע"י סא"ל (דימ) יצחק ורדי, מי שהיה ראש מדור ב"ר ים ביחידה.
ערך נעם שפירא
Comments