top of page

חיילים עם מוגבלות ביחידה

מדי שנה, ב-3 בדצמבר, מצוין ברחבי העולם היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. יום זה מוקדש להעלאת המודעות לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ושילובם בכל תחומי החברה, בכל השנה. חיילים בעלי מוגבלויות שירתו ביחידה בתפקידים מגוונים במרוצת השנים, הן במפקדת היחידה והן במרחבים, וזאת עוד לפני שתוכניות רחבות זכו למקום של קבע בתהליכי האיתור, הגיוס וההתנדבות.  כיום, ישנן בצה"ל, באמ"ן, במוסד ובשב"כ תוכניות שונות המקדמות את שילובם של בעלי מוגבלויות בעשייה השוטפת ( דוגמת "גדולים במדים", "שילוב במדים", "תתקדמו") וחיילים בעלי מוגבלויות שונות משרתים ביחידה גם כיום ומשולבים בעשייה המבצעית במהלך מלחמת חרבות ברזל.בחרנו לכבד את היום הזה ולהעלות על נס את העשייה הייחודית לחיילים אלו, ואנו גאים להביא את חוויות השירות של שניים מחיילים אלו ואחד ממפקדיו.


אביחי שלי – עיוור וכבד שמיעה

אביחי, נשוי לצילה רעייתו ואב לשניים, תושב נתיבות, חתן חידון התנ"ך לנוער 2002, עוסק כיום בתחום הפיננסים וההשקעות. אביחי התגייס ליחידה בנובמבר 2002, ועל אף מוגבלותו, התחיל חפיפה כמב"ר, תוך כדי "לימוד במסגרת התפקיד" בבסיס ירקון. 

אביחי מספר כי: "הייתה טעות בסיסית שהחליטו להדריך ולחפוף אותי לתפקיד בבסיס של היחידה ולא בבסיס הדרכה מסודר, כמו כל יתר החיילים". מי שהדריכו אותו אישית בהדרכה צמודה ואישית היו אורן טולדנו, גיל ממן, יריב נורנברג ורבקה אליצור. אביחי השתלב בעבודה בקב"ריה מול היעדים המרכזיים של הבסיס דאז.

על תהליך ההדרכה, הוא מספר - "לאט לאט הם התחילו להבין את זה, שאם אני לא מקבל את ההדרכה כמו שצריך, אז יהיה לי קשה מאוד לעשות את העבודה; ומהצד שלי, אני הייתי צריך לעשות את המעבר הזה, שפה זה צבא ולא עושים הנחות לאף אחד. הבנתי שפה אין פרוטקציות, פה זה דבר רציני. אם רצית להיות פה, תתרגל לקשיחות הזו, ותתרגל לכללים, ו… יאללה, תתאפס".

על השאלה אלו התאמות נדרשו כדי לאפשר לו לשרת ביחידה בהצלחה עונה אביחי: "זה פשוט מאוד, בדיוק כמו בטלפון שלי, התקינו על המחשב שהיה לי ביחידה, מחשב רגיל לגמרי, תוספת של תוכנה מותאמת אישית, המקריאה את המסך. בנוסף חיברו לי למחשב מסך ברייל, כך שאני יכול גם לראות עם הידיים את כל מה שמופיע על המסך. מיותר לציין שאני ממש טוב בשיטה של “הקלדה עיוורת”, כי אם לא לעיוורים, אז למי זה נועד? הייתי יושב על המחשב ופשוט קורא עם הידיים או באמצעות התוכנה שמקריאה את המופיע על המסך וזהו, מכאן זו כבר עבודה רגילה כמו כל חייל אחר ביחידה”. 


אביחי ממשיך ומספר "אגב, יש כאן אירוניה גדולה, אתה יודע איך קוראים ליחידה? ‘העיניים והאוזניים של המדינה’, אלו בדיוק היכולות שבהן אני מאותגר. אבל זו בדיוק הנקודה לדעתי, זה המסר שלי לכל מי שמתמודד כמוני אם אתגרים מורכבים: אם רק נדע להכניס את הדברים לפרופורציה נכונה ולראות את השאיפות שלנו דרך משקפיים נכונים, הכל אפשרי.  באותה תקופה קשה הבנתי שאני חייב לעמוד במחויבויות של כל חייל, להתאים את עצמי לנורמות של המערכת ולא לצפות להקלות מיוחדות. במקביל הסברתי למפקדים מה אני כן צריך על מנת להצליח ולתפקד בצורה טובה והצלחנו כחלוף תקופה לעלות על מסלול טוב”.  אחרי תקופת למידה קשה ומאתגרת בשנה הראשונה, שאביחי מגדיר כסיוט, חל שיפור ובסופו בשנה השלישית לשירותו, אביחי כבר מצא עצמו ממש בחלום. אביחי לקח חלק שווה בין שווים, השתתף במבצעים משמעותיים ותרם למודיעין איכותי למערכת. “בסוף כשעמדנו כולנו אחרי עוד הצלחה מבצעית, אחרי עוד הישג מודיעיני מרשים, עמדתי שם עם כולם גאה ונרגש".

יש לאביחי גם מסר חשוב להעביר: “אני אומר לאנשים עם מוגבלויות, אני ממליץ להם, אל תשקעו ברחמים עצמיים ואל תצפו לזה, אתם רוצים להצליח?! נקודת המוצא היא שאתם כמו כולם, אין הנחות, אין הקלות, ומצד שני, צריך הנגשה ורגישות ותמיכה. אתם תתקרבו לחברה הרגילה והחברה הרגילה תתקרב אליכם בהדרגה”. אביחי מספר כי יש מתכנתים עיוורים שמאוד מצליחים ביחידת 8200, הוא יודע על יחידות מודיעין אחרות שמשלבות עיוורים ואנשים עם מוגבלות באופן כללי, הגישה השתפרה. עדיין יש הרבה עבודה לעשות, והרבה אנשים עם מוגבלות, קשה להם עדיין בצבא, אבל הגישה השתפרה.  

לשאלה אם יש ערך לשירות בצבא ענה אביחי “בטח. קודם כל לאדם עצמו, הוא יוצא מהבית והוא מקיים אינטראקציה עם החברה ולא שוקע ברחמים עצמיים. הוא לומד לכבד את עצמו והוא גם מלמד את האחרים”.

“כמובן שגם מבחינת צה”ל, יש לכם תחומים או נקודות מבט שיש להם יכולת להיות טובים יותר מאחרים. אני אישית, יכול לומר שהרווחתי מהצבא את השימוש בטכנולוגיה, השירות מאוד פיתח אצלי את הנושא הטכנולוגי. בנוסף, למדתי להיות יותר אסרטיבי, לעמוד על שלי, לכבד את עצמי”.

“לשרת ביחידה זו עבודה עם אנשים מאוד מאוד חכמים, חלקם חברים טובים שלי עד היום. הרווחתי גם שלמדתי להיות חוצפן במובן החיובי של המילה ולהעמיד במקום כשצריך להעמיד במקום”.

ואכן, דרכו של אביחי לא היתה נטולת מהמורות, ובעקבות חילופי כוח אדם, מצא עצמו אביחי תחת מפקדים שלא הבינו את הערך של שילובו ביחידה, ואף צעקו עליו: “כן, היה מפקד שצעק עלי תעוף מפה. תעוף לי מפה, זה לא בית חינוך לעיוורים פה”. מה? ככה? זה מילים מאוד קשות! “נכון, זה ממש לא בסדר, אבל זה קרה כבר בשלב שלמדתי לעמוד על שלי ולא לוותר. העמדתי אותו במקום ואמרתי לו שלא כל פעם שהוא רואה איש עיוור הוא צריך ישר ללכת למקומות של תיוג ושל סטריאוטיפים שכבר מזמן עברנו אותם. אמרתי לו שאני חושב שבן אדם כזה חכם שהוא קצין ב-8200 לא אמור לדבר בצורה כזו”.

לאחר מכן, אביחי שירת במפקדה בתפקיד בתחום הטכנולוגי, ובהמשך, עד לשחרורו מצה"ל,  הגיע למודיעין פיקוד דרום ועשה עבודה מקצועית ואיכותית בנושא הטיפול במנהרות ברצועת עזה.  

בסיום שיחתנו אמר כי השתחרר, אמנם, עם תחושת החמצה שיכול היה לעשות יותר, אבל במלחמה האחרונה, מיום שפרצה, הבין כי במהלך שירותו היה מעורב בנושאים שהיו רלבנטיים גם במלחמה הנוכחית וזו בהחלט פיצוי הולם ונחמה לתחושת ההחמצה שחש בעבר.



יהונתן כהן – הקצין ששום מגבלה לא עצרה אותו

יהונתן כהן נולד בשבוע השלושים להריון וסבל מאי אספקת חמצן בלידה, ובגיל ארבעה חודשים לאחר שהוריו שמו לב שהוא לא מתפתח כצפוי, הוא נבדק ואובחן כמי שסובל משיתוק מוחין. המוגבלות הזאת היא בעיקר מוטורית והיקף הנזק משתנה ממגבלה מינורית ועד לאנשים בעלי פגיעה מוטורית וקוגניטיבית.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון נלחם יהונתן כדי להתגייס לצבא ומאמציו נשאו פרי כאשר התגייס בשנת 2006 ושירת כשהמטפל האישי שלו לצידו. יהונתן מספר: "בזמן השירות שלי ב8200 יצא לי להיות בשני תפקידים שונים: ראשית בהדרכה בבה"ד, ואח"כ בתחום המודיעין הגלוי.  

הגעתי כקצין צעיר, וקיבלו אותי בזרועות פתוחות. למרות המוגבלות הפיזית שלי, כל מי שעבד איתי עשה מאמצים גדולים כדי שלא ארגיש חריג, ועל כך אני מוקיר להם תודה עד היום. התפקיד הראשון שלי היה בהדרכה, עם הקורסיסטים של היחידה בנושאים הקשורים לאיסלאם. את התפקיד עשיתי בליווי צמוד של ד״ר שגיא פולקה, כחלק מהתכנים שהועברו לחניכים בבה״ד 15. 

לאחר מכן עברתי לענף המודיעין הגלוי, OSINT, הלא היא "חצב" שאז כבר הייתה משולבת ביחידה. במהלך  תפקידי עסקתי בנושאים של מאמצי אויבנו לפעול לדה-לגיטימציה של ישראל בכלל ושל צה״ל בפרט. בין היתר הייתי אחראי על ניוזלטר שבועי שסיכם את הנושא מתוך התבוננות בתקשורת דוברת הערבית.

במצטבר, יצא לי לשרת ביחידת 8200 במשך כשלוש שנים (בשתי קדנציות שונות). במהלך כל התקופה הרגשתי שאני עושה עבודה משמעותית שתורמת ליחידה - בין היתר באמצעות חיילים שצוותו אלי, כחלק מההתאמות הנדרשות לאפשר לי לתפקד למרות המוגבלות. כמובן שהיו קשיים ואתגרים לאורך הדרך, אבל באמצעות החיילים שעזרו לי להתגבר על מכשולים נקודתיים, ועל רוח המפקדים שפעלו לשלב אותי במובן העמוק של המילה, אני מאמין שהשירות היה משמעותי גם ליחידה וגם עבורי". 


יהונתן מבקש להוסיף עוד משהו אישי לסיום: "עד היום, יותר מעשור מאז שעזבתי את היחידה, אני מרגיש את התרומה שהייתה ליחידה בשבילי כאדם. אני בקשר עם חברים ומפקדים בכירים שהפכו לידידים, ואני גם יודע לומר שהשירות ביחידה השפיע ועזר לי בצמתים במהלך הקריירה. העובדה שביחידה ידעו לראות את הפוטנציאל שלי מעבר למוגבלות הפיזית, גרמה גם לאנשים אחרים בחיים להבין שכיסא הגלגלים בו אני יושב אינו משקף את כל היכולות שלי".



מפקדו של יהונתן ב"חצב", אבישי קארו, מביא את נקודת המבט של מפקדיו.  

"ההחלטה על שילובו של יהונתן ביחידה, התקבלה בתקופתו של מפקד היחידה - תא"ל במיל' נדב צפריר,  לאחר בחינת מספר אפשרויות ומתוך רצון לשלבו בתחום עשייה שהוא "מתחבר" אליו ויוכל להביא לידי ביטוי את יכולותיו ולמלא תפקיד משפיע.

 המדור שבראשו עמדתי, עסק בתחום מרתק של איסוף ממקורות תקשורתיים לצורכי המערכה התודעתית וההסברתית והמאבק בדה-לגיטימציה ולאחר התייעצות ושיח משותף עם יהונתן, הוחלט לשלבו כדסקאי שיפיק תוצר המשתלב בעשייה זו.

לפני כניסתו של יהונתן לתפקיד נדרשה היערכות מיוחדת מבחינת התאמת סביבת העבודה והבסיס בכל הקשור להיבטי נגישות ולכך נרתמו גורמי ענף תשתיות שפעלו בזמן מאוד קצר כדי לייצר את התנאים המתאימים ליהונתן.

כחלק מההערכות לקליטתו הצבנו חייל ששימש כעוזרו וכמי שמסייע לו בכל ההתנהלות בבסיס. כמו כן להקריא לו את החומרים ולהקליד את מה שיהונתן הכתיב לו נוכח מגבלת הקריאה והכתיבה של יהונתן. כך למעשה השתלב יהונתן בעשייה של המדור כראש דסק, הפיק תוצר רלוונטי כחלק מתוצרי המדור ונטל חלק פעיל בפורומים הרלוונטיים של המדור. 

לכל אורך הדרך בלט יהונתן ברצונו העז ללמוד, בסקרנותו הרבה, ביכולות ההבנה והניתוח שלו ובידע הכללי הרחב שלו. כמו כן ההשתלבות החברתית של יהונתן במדור היתה טובה מאוד והוא הקפיד להיות מעורה בכל ענייני המדור ולהרים תרומה משמעותית הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית."


סיכום

הבאנו היום את סיפורם של שניים מחיילי היחידה, המייצגים בוודאי עוד רבים אחרים עם מוגבלויות שהשירות בצה"ל נחשב ערך עליון עבורם והם בנחישות רבה, תוך מאמצים לא קלים - אינם מוותרים על השירות ואף תורמים בעשייתם תרומה חשובה למודיעין ולביטחון המדינה. מן הצד השני, יש להעריך את היחידה ואת המפקדים והעמיתים של אותם חיילים עם מוגבלות שעושים כל מאמץ לשלב אותם בעשיה מקצועית מתוך הבנה כי הם וגם שאר אזרחי המדינה עם מוגבלות הינם שווי זכויות (וחובות) בחברה בכלל ובצה"ל ואמ"ן בפרט. 


ראיין וכתב – נעם שפירא

ערכו - נעם שפירא וליאור שלזינגר


חיילים וקצינים בסדיר, מילואים או בפטור בעלי מוגבלות ששרתו ביחידה ומוכנים לשתף בחוויותיהם מוזמנים להתקשר אל נעם שפירא 052-3518493, ראש תחום המורשת ביחידה


ביבליוגרפיה ומקורות נוספים

כיום, ישנן תוכניות צבאיות לשילוב וחונכות של בעלי מוגבלות בצה"ל ובאמ"ן, ישנם בסיסים ויחידות משלבים לתחומים שונים, ומעת לעת מותאמות תוכניות ייחודיות ( ראו בקישור: שילוב ביחידת תל"מ באמ"ן של 14 בעלי מוגבלויות מביה"ס בפתח תקווה ). https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%92%D7%A3-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA/2021/%D7%98%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9E-%D7%9F-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F/



אביחי שלי:



כתבה על יהונתן כהן בקישור הבא:https://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-5d185236951c241006.htm


מקור נוסף לעדותו האישית - מידיעות אחרונות  8/12/2015


Comments


bottom of page