דברים לזכרו של סא"ל שלמה בוטנרו ז"ל

דברי הספד שנשא אל"מ (בדימוס) רון דוידזון בהלוויה של סא"ל שלמה בוטנרו ז"ל

בוטי היקר,

בוטנרו — שלמה, קראו לך כך רק לעיתים רחוקות, ובוטי קראו לך לעיתים קרובות — ואתה הולך מאיתנו בטרם עת.

אנחנו מכירים משירות ארוך יחדיו ב-8200, במקום מאוד מיוחד ביחידה. אתה הגעת בראשית שנות ה-70 במאה הקודמת, לאחר לימודים בעתודה.

 אני הגעתי למרכז בשנת 1978. אתה כבר היית רמ״ד אז, ראש מדור, בענף אחר משלי — הענף הבינלאומי.

בהמשך התקדמת להיות ראש הענף, ומשם לתפקיד המרכזי שלך במרכז, לפחות בעיניי: קמ״ן המרכז.

אני בטוח שגם אתה ראית כך את הדברים. זה לא היה רק תפקיד — זו הייתה שליחות, אולי אפילו תפקיד חייך.

את גבולות התפקיד הגדרת מחדש בעצמך. היית מעורב כמעט בכל פעילות של המרכז.

אספת מידע בכל דרך אפשרית — כולל טיול בוקר יומי, פחות או יותר קבוע, במסדרונות המרכז: פתיחת דלת אחרי דלת, ושאלה אחת שחזרה תמיד:

“מה חדש?”

את כל המידע הזה תיעדת בקפדנות, תמיד בעזרת חייל  או חיילת שליוו אותך בצד הטכנולוגי. ולא רק מידע מודיעיני — גם הבדיחות שליוו את חיי היום־יום תועדו. יש בינינו כאלה שזכו אפילו לגרסה מודפסת של ספר הבדיחות של בוטי. ולא נצטט כאן חלק מהבדיחות שרובן לא היו politically correct.

וכמובן, שיתפת פעולה בחיוך עם אחת הבדיחות הקבועות — שאתה בעצם "מרגל רומני שהושתל בקודש הקודשים של המרכז".

אי אפשר שלא לדבר גם על חוש ההומור שלך, על האופי הנוח, על הצניעות — תכונה ראויה  לכל איש מודיעין — ועל עד כמה נעים הליכות היית תמיד.

תמיד עם חיוך. תמיד עם סבר פנים יפות.

כאשר שימשתי כמפמ״ר, זכיתי ליהנות משירותיך כקמ״ן ומהקשרים שלך עם ארגוני המודיעין האזרחיים שעבדנו מולם.

תיעדת כל אירוע במרכז וכל פגישה בראשותי, במחברות הגדולות שלך — כאלה שצברת מהן כעשרים במהלך השנים.

עוד נשתמש בהן, אין לי ספק, כשניגש לתאר את תולדות המרכז בשנות ה־80 וה־90 של המאה הקודמת.

ראוי להזכיר גם את המעמד הייחודי שצברת בכל הקשור לגיוס כוח אדם — לא רק למרכז.

היית "המוציא והמביא" מול השירות, זה שיודע לפתוח פקקים בתהליכי הזיכוי ביטחוני והגיוס, והמשכת לסייע בתחום הזה לגורמים שונים עוד שנים רבות לאחר מכן.

שליש מחייך היית במדים, שהיית מאוד גאה בהם. 

את השירות סיימת ב-1998 והמשכת לעסוק בביטחון ובמודיעין במסגרת אחרת.

בשנים האחרונות פעלת כמוני גם כמתנדב בתחום מורשת היחידה, ובעיקר מורשת המרכז. ואכן, צוות המורשת נוכח כאן בהרכב כמעט מלא להיפרד ממך. המשכת להגיע גם בשנים שהגב הקשה עליך עד מאוד. אתה ואני נפגשנו גם אצלך בבית , על המרפסת, כשכבר לא יכולת להגיע למשרדנו בבסיס. 

חקרת, כתבת והוצאת לאור את אשגר המורשת שסוקר את שנותיו הראשונות של המרכז — מ־1948 ועד תחילת שנות ה־60 — והמשכת משם לעבודה על שנות ה־60 וה־70.

אני הצטרפתי אליך למחקר של התקופה הזו, ואני מתחייב כאן היום: להשלים את הכתיבה ולפרסם את העבודה — לכבודך, בראש ובראשונה.

וזה, אולי החלק הקשה ביותר לומר: אתה הולך בטרם עת, אפילו לפני שהספקנו לראיין אותך בצורה מסודרת על שנות שירותך הרבות, לטובת מורשת המרכז.

נזכור את פניך המאירות, את חוש ההומור, ואת חוכמת החיים שלך.

היה שלום, בוטי.

ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

הכרתי את שלמה מאז שהוא הגיע לענף שלי, בחור עם חוש הומור ומוסר עבודה גבוה אשר התיידד עם כל החיילים והמפקדים, אהב ללמד ולהדריך את החיילים. עבדתי איתו עד לפרישתי מהצבא בשנת 1985 ברוח טובה ובשותפות מלאה. קשה לי לתאר את השירות שלי בלי תמיכתו ועזרתו. המשכתי את הקשר גם לאחר השחרור שלי והוא לא פסח על אף אחד מימי ההולדת או החגים ותמיד היה בקשר עד לשנה האחרונה. יהי זכרו ברוך!

סא"ל (דימ.) אילנה דותן