מורשת מרחב סיני

עם סיומה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967, הורחבה גבולה של מדינת ישראל עד לגדות תעלת סואץ במערב, מרחב שארם א-שיח' בדרום וברמה"ג ובגדה המערבית במזרח.

לאור הערכות הצבא המצרי מעברה המערבי של התעלה, עלה הצורך במציאת אתרים במרחב החדש בסיני שמהם ניתן יהיה לכסות את מצרים וכוחות הביטחון שלה בקו ראיה סיגינטי חדש. בימים הראשונים הקליטה נעשתה מהמקומות בהם ישבה מחלקת הגנ"ד בתום המלחמה, כמו בצומת טסה, צומת אסמעיליה, או בקנטרה. הכיסוי היה בעיקרו קומינטי והוא נתן תמונה חלקית על ההתארגנות הצבאית במרחב התעלה ומעט כיסוי על מרחב קהיר. הכיסוי על חה"א נשאר בעיקרו בתקופה זו בבסיס "הראל" בירושלים.  

בימים הראשונים היה מרחב דרום אחראי על הפריסות בסיני הצפונית, ובמרחב שלמה האחריות היתה על מרחב ארצי.  היחידה לא שקטה על השמרים, ומיד יצאו צוותים לחפש אתרי קליטה מתאימים לקומינט, למכ"ן ולאלינט בכל חצי האי סיני. כך סומנו האתרים בג'בל יעלק (אפרת) לטובת הקמת בסיס בלון, בג'בל אום ח'שיבה (בבל)  להקמת בסיס קומינט ואלינט, בבלוזה (דורון) לאלינט ולקומינט וביר גפגפה (היא רפידים - עודד) בסיס מנהלתי לכל המרחב. במרחב שלמה אותרו מקומות לאלינט ולקומינט גם כן (יעקב-יפית וראובן).

ההערכות באתרים החדשים נעשתה במהלך 1967-1968 כאשר לבבל, למשל, ניתן היה להגיע רק בטיסה עד להשלמת פריצת דרך קרקעית. הכיסוי באתרים החדשים הוכיח את עצמו, על אף הקושי הרב של  החיים במקומות הללו: יציאות של פעם בשבועיים שלושה, מחסור במים ובמזון, סופות חול וכד'. אבל התרומה המודיעינית היתה מדהימה ונתנה כיסוי עמוק לתוך מצרים בכל המימדים. במרחב הושקעו מירב המאמצים הטכנולוגיים הן בקליטה, הן בעיבוד והן בדיווח. הפתרונות שנתן המרחב נחשבו אז בחזית הטכנולוגיה של הקליטה והעיבוד, הן במערך הקרקעי בבבל (9/1967) והן במערך המרחף באפרת (1969). גם ההערכות התשתיתית (בונקרי הקליטה) שנוצרה עקב איומי תקיפה על הבסיסים, עוצבה במרחב הזה. העקרונות והמודל שלהם משמשים את היחידה כמעט בכל בסיסיה, עד היום.

במרחב סיני נוצרו שיתופי פעולה בין היחידה לחה"א הן בקומינט והן באלינט: המעורבות הסוביטית במצרים חייבה להערך במהירות ותוך בנית יכולות קליטה, עיבוד והפקה שלא הכרנו בעבר. ההערכות הטכנולוגית ומיקומו  המדהים של בסיס בבל, שהיה הבסיס המרכזי בסיני, אפשרו מגוון  רב של מקורות וכיסוי רצוף שלהם 24/7 אשר נתן תמונה מצוינת של הצבא המצרי על כל זרועותיו, ועל המערך הסובייטי, שהלכו ונבנו עם מערכות חדשות במהלך מלחמת ההתשה ועד מלחמת יוה"כ.

הידיעות ההתרעתיות שסופקו על ידי היחידה ממגוון רב של מקורות הגיעו הן למחקר (יבשה, ים ואויר), הן לפיקוד ובחלקן גם למפקדת הכוחות בסיני, לצערנו, הם פורשו והוערכו באופן שגוי, ע"י מחלקת המחקר, לגבי כוונות המלחמה שפרצה באוקטובר 1973.  לאחר המלחמה ובעקבות הסכמי ההפרדה, והסכם השלום התקפל המערך שלנו בסיני בהדרגה לכיוון ההיערכות בנגב ובבסיסי היחידה האחרים. הערכות חדשה זו חייבה לתת פתרונות חדשניים על בסיס מערך מוטס ומרחף, על מנת לשמר רמת המודיעין וכמותו האיכותי להתרעה, כפי שהיה עד אז.   

למעשה המרחב ההיסטורי הזה בא לקיצו במרץ 1982, עם פינוי ושריפת הבסיס האחרון בסיני. הסכם השלום הביא להטיית מאמצי הכיסוי של היחידה לגזרות החדשות/ישנות שעלו בחשיבותן על פני החזית המצרית. כך הסתיימו, לפני 36 שנה, 15 שנים של פעילות סיגינטית להתרעה מול שדה הקרב המשתנה. לאלפי החיילים והחיילות ששרתו במרחב היתה זו החוויה המכוננת של חייהם, זאת מבלי להזכיר את עשרות הזוגות שאהבתם לבלבה בצל האנטנות בבסיסי המרחב.  מרחב סיני סיים את תפקידו אך היה למודל ולקטליזטור שדחף את היחידה מהיותה יחידה קטנה ועלומה למעצמה סיגינטית הנחשבת מאד בקהילת המודיעין בארץ וגם בעולם.