מבצע "רימון 20"

הפלת 5 מיגים רוסים בשמי מצרים - יולי 1970

רימון 20 הוא מבצע שנערך מהלך מלחמת ההתשה ב- 30 ביולי 1970 ששיאו בקרב האויר שבו חיל האוויר הפיל בשמי מצרים חמישה מטוסי מיג 21 שהוטסו בידי טייסי חיל האויר הסובייטי.

רקע 

במלחמת ההתשה שפרצה לאחר מלחמת ששת הימים, התקשה הצבא המצרי בהתמודדותו מול צה"ל שהפגין עליונות אוירית מוחלטת בתקיפות לאורך תעלת סואץ ובפשיטות ובמבצעים בעומק מצרים. מצב דברים זה הביא את נשיא מצרים, גמאל עבד אלנאצר, לבקש מברית המועצות סיוע בהגנה על שמי מצרים בעזרת ציוד חדיש וחיל משלוח סובייטי שיוצב על אדמת מצרים.

הסובייטים נענו לבקשה, והציבו במצרים חיל משלוח גדול שכלל כוח נ"מ משמעותי שכלל סוללות טילי נ"מ וטייסות מטוסי קרב. ישראל חששה מעימות ישיר עם ברית המועצות וחיל האויר צמצם את פעילותו במצרים, אך בהדרגה החלו הסובייטים לפעול נגד מטוסי חיל האויר: ב- 25 ביולי 1970 טייסים רוסיים רדפו אחר מטוס סקייהוק אל תוך סיני שיגרו לעברו טיל אוויר-אוויר פגעו בו והוא נחת נחיתת אונס ברפידים. אירוע זה היה בעת ארוחת הצהרים בסיס "בבל" כשחייל מסרגה חדש ובלתי מנוסה הושאר בודד במשמרת לזמן קצר, לא הבין נכונה את המונח המציין את שיגור הטיל בערוץ המבצעי ולא דיווח על כך לנח"א אהרן זאבי-פרקש (לימים אלוף וראש אמ"ן). בארוע אחר ב- 27 ביולי בעת שמטוסינו תקפו במצרים מערבית לתעלת סואץ, מטוסים סובייטיים חדרו לסיני ושיגרו טילים לעבר מטוסי חיל האויר.    

ישראל חששה לאובדן העליונות האווירית שלה   וכתגובה יזמה מארב אווירי שיבהיר לסובייטים את מחיר ההסלמה. המארב בוצע ב- 30 ביולי 1970 מעט אחרי השעה 14:00 עם חדירת מטוסי קרב שהתחזו לגיחת צילום ושימשו כפיתיון. מולם הוזנקו שלוש רביעיות מיג 21 מוטסים בידי טייסים סובייטיים משדות התעופה כום-אושים ומבני סויף שהיו בשליטת הרוסים. בהתאם לתוכנית, המטוסים הישראליים שמנו ארבע רביעיות נערכו ונכנסו לקרב. חיל האויר הפעיל חסימה על מכמ"י הגילוי ושבש את יכולת ניהול הקרב של הסובייטים ואת יכולת הטייסים לפעול ללא הכוונה מהקרקע. בקרב האויר שהתפתח הופלו 4 מיגים סובייטיים אחד נפגע והתרסק על המסלול, 3 מטייסים רוסים נהרגו ו- 2 נטשו (בפועל, הופל גם מטוס שישי אך הדבר אומת רק ב- 1979 (ראה בהמשך). אחד ממטוסי חיל האויר נפגע אך נחת בשלום בש"ת רפידים שבסיני.

הקרב ותוצאותיו לא נחשפו בפומבי ע"י כל הצדדים עד לפרסום ידיעה בענין בארה"ב כעבור חודשיים.  הסובייטים שחששו יותר מכל מהסלמה ולעימות ישיר עם ארה"ב הבינו שגם לעימות ישיר עם ישראל יהיה מחיר כבד של אובדן יוקרה בקרב בעלי בריתם השונים ובכללם המצרים שהביעו בתוכם שמחה לאידם.

פעילות מדינית אינטנסיבית הביאה להפסקת אש מוסכמת בליל 7/8 באוגוסט 1970 ולסיום מלחמת ההתשה, וניתן להעריך שאירוע זה היה כנראה אחד ממקדמיה.  

השתתפות היחידה במבצע     

הגורם המרכזי ביחידה שהיה מעורב במבצע היה "מסרגה" - המסגרת שהוקמה ב-1967 לכיסוי הנושא הסובייטי והאזנה לתקשורת ברוסית ושחייליה כונו "הגרצ'קואים" (ע"ש שר ההגנה הסובייטי המרשל גרצ'קו).   . 

המבצע כולל חלקם הייחודי של חיילי היחידה מתוארים בספרו של תא"ל עמוס גלבוע "מר מודיעין – אהר'לה, אהרן יריב", ראש אמ"ן" במילים הבאות:

"בשעה 12:00 המריא מבסיס חיל האויר בלוד מטוס סטראטוקרוזר יעודי עם מערכות האזנה. היו בו שני צוותי האזנה: האחד צוות של "מסרגה" בפיקודו של סמ"ר (לימים סא"ל) דוד רשף, החיילות רינה ב. ויפה ק. והחיילים קופל ש., משה ב. ופסח ח. ; הצוות השני היה בשפה הערבית בתחומי קשר מסוימים של המצרים המשותפים גם לרוסים. נציג חיל אויר (נח"א) היה סגן מאיר, ולצידו נח"א נוסף. קצת אחרי 14:00 החלו שני צוותי ההאזנה לדווח על הזנקת המטוסים הרוסיים משדות התעופה כום אושים ובני סואף. משלט ח"א קבל בזמן אמת את כל התמונה האוירית ואת הכוונת המטוסים הרוסיים לעבר מטוסי חיל האויר – וכל השאר הרי הוא כתוב בתולדות חיל האויר של ישראל". 

   דוד רשף מספר כי לקראת ביצוע המארב האווירי הם קבלו הנחיה מתאימה.   תוך שניות החלה הזנקת רביעיות משלושה שדות תעופה מצריים. אנשי "מסרגה" קלטו את הערוץ המבצעי שלהם ואת ההנחיות שקבלו למפגש עם מטוסינו. תוך כדי הכוונתם הופעלה חסימה שיצרה בלבול מוחלט שבא לביטוי בתקשורת: הבקר הרוסי היה בפאניקה וחיפש את הטייסים בשמותיהם, הטייסים הרוסים לא הבינו מה קורה, דיווחו על נטישות או צעקו כי הם רואים מצנחים ומטוסים פגועים והונחו לנחות בכל מקום שדה שימצאו.

טיסת הסטראטוקרוזר נמשכה שעתיים נוספות לאחר הארוע, ונקלטו מסוקי חילוץ רוסיים שפעלו בשטח.  

תרומת היחידה באמצעות חיילי "מסרגה" היתה במספר מישורים:

  • זיהוי ביצוע ההזנקה מול מטוסי ח"א. המטוסים נקלטו עוד בשלב ההסעה מההאנגרים למסלול
  • קבלת הכיוון למשימה לפני ההתנתקות
  • ההעברה מהבקרה המקומית בשדה לבקרה האזורית המובילה והמנחה
  • המידע שניתן בזמן אמיתי שאפשר את הכניסנ והיציאה במינימום נזק.

ראש אמ"ן, אלוף יריב, שיגר ב- 3 באוגוסט 1970 מכתב הערכה למפקד היחידה, אל"מ (לימים אלוף) שלמה ענבר יבל"א ולרס"ן (לימים אל"מ) טוביה פיינמן ז"ל מפקד "מסרגה" ולחייליו ובו כתב בין היתר כי "היסוד שהונח בקיץ 1967 היה מצומצם, הוכיח שהנו מספיק איתן כדי להניב פירות חשובים". 

למבצע היה מחיר משמעותי בראייה היחידה: הרוסים קיימו בדיקת בטחון מקיפה ואיתרו פירצה תקשורתית שגרמה לדעיכת מקור סיגינט שהיה עד אז ערכי במיוחד. 

 

  יצוין כי בסופו של דבר אומתה הפלת מטוס שישי כאשר בשיחה חברית של טייסים לשעבר בין  חוסני מובארכ (נשיא מצרים לשעבר שהיה מפקד חיל האויר המצרי במלחמת יום כיפור) לעזר ויצמן (שהיה מפקד חיל האויר בעת ששרת כשר החוץ) מובארכ אישר שטייס רוסי פגוע התבלבל וללא הכוונה מהקרקע ברוסית ניסה לנחות בשדה התעופה אינשאץ (שלא היה תחת הבקרה הרוסית) והתרסק.   

כתב: יוסי דגן  בסיוע דוד רשף ערך: נעם שפירא

מקורות: 

  • ראיון עם דוד רשף ב 13.1.2014 והשלמות לקראת פרסום זה
  • לקט מורשת 09-2011 "הפלת 5 מיג 21 סובייטיים ב- 30.7.70   באתר המורשת ביחידה.
  • עמוס גלבוע,  "מר מודיעין – אהר'לה, אלוף אהרן יריב, ראש אמ"ן", משכל – הוצאה לאור, 2013 עמ' 720
  • בטאון חיל האוויר גיליון 99 אפריל 1976 (עדויות הטייסים)
  • אפרים לפיד, "לוחמי הסתר המודיעין הישראלי מבט מבפנים", ידיעות אחרונות, 2017
  • עמיר רפפורט ועמרי אסנהיים, "הרוסים לא האמינו שזה קורה", מעריב, 13.8.2005 https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART/969/882.html